מבחן: מיצובישי אקליפס קרוס – לא רק בגלל העיניים היפות

מיצובישי אקליפס 'של פעם' הייתה מכונית קופה יפהפייה. ישבו קרבניטי מיצובישי והחליטו – ויש היגיון בדבריהם – שהם הולכים להתמקד בקרוסאוברים. זה מה הקהל רוצה, אז זה מה שיקבלו. ויודעים מה; לא נהגתי על האקליפס ההיא, אבל האקליפס החדשה לא מביישת את השם, כשמסתכלים בפריזמה של העיצוב. אני שונא לכתוב תיאורים משתפכים על הקימורים וכו', אבל האקליפס קרוס יפה. ואת הפנסים הקדמיים ותאורת יחידות התאורה האחוריות הכי אהבתי. גם עיצוב תא הנוסעים נאה, למרות שימוש בחלקים מוכרים ממחסן החלפים של החברה (לחיסכון בעלויות הפיתוח) – והתוצאה הכוללת נאה מסך חלקיה. הקונסולה המרכזית יפה, יש תאורת אווירה בגוון כתמתם נאה בתא האחסון, ויש גם משטח מגע (עם פונקציונאליות חלקית – מעלה-מטה, ימינה-שמאלה ולחיצה) לתפעול האינפוטיינמנט – העדפתי דווקא את מסך המגע. איכות החומרים וההרכבה טובות – אך נשמעו קרקושים קלים ולא קריטיים מחלקו האחורי של הרכב.

מיצובישי אקליפס קרוס | צילום: דביר אברהם

מנעד המחירים של האקליפס נע בין 148,900 שקלים ל-179,900 לגרסה היקרה עם הנעה כפולה. אנחנו קיבלנו את דגם הפרימיום (הנעה קדמית) שמחירו 169,900 שקלים. לא אצטט את הקטלוג, יש בגוגל הקרוב למקום מגוריכם – אבל אומר שהאבזור ברכב המבחן עשיר בהחלט; גם אבזור הבטיחות, וגם אבזור הנוחות (שתי גגות שמש, פנסי FULL LED ותצוגה עילית, לדוגמא). איכות מערכת השמע טובה, וצפצוף הסטיה מנתיב היה חלש מדי (ניסיתי לחפש בהגדרות אך לשווא). פנסי ה-LED מאירים מעולה – חוויה למי שרגיל להלוגן הפשוטים.

הפעם קצת מיהרתי, אז אספתי את הרכב בזריזות בלי להתעמק יותר מדי. לא שאלתי אפילו איזה מנוע יש שם. יוצא מהמשרד לכביש המהיר – ומנחש שמתחת למכסה המנוע פועם לו מנוע בריא וגדול נפח. אחר כך, כשביררתי, התברר שיש פה מנוע 1.5 ל' טורבו – וזו מחמאה עצומה. לפעמים השידוך בין מנוע טורבו צנום נפח לרכב גדול לא עובד, אבל כאן הכל פיקס: הביצועים מצוינים, התאוצות חזקות גם ב'גבוהות' ואפשר אפילו לקבל שלילה עם האוטו הזה. נחמד (הביצועים, לא לקבל שלילה). מי שלא הרשימה היא צריכת הדלק: ליטר לעשרה קילומטרים בנסיעה שרובה המוחלט בין-עירוני, חלקה זריזה במעט מקצב התנועה הוא נתון בינוני – בטח בעידן ההנעות ההיברידיות המתוחכמות של היום.

עד כאן האקליפס הרשים. אבל כשמתחילים לרדת לפרטים, מתגלים בקיעים קלים בחומה. בידוד הרעשים, לדוגמא, טוב על אספלט טוב וכל עוד אין רוחות צד (לא חכמה, יאמרו הציניקנים ובצדק); כשהתנאים האלו לא מתקיימים, יחד או לחוד, בידוד הרעשים די בינוני. מחוץ לעיר נוחות הנסיעה בסדר, אבל בתוך העיר היא בינונית-מינוס. ועדיין, הנסיעה באקליפס נעימה – ומושב אחורי מרווח, גג השמש הכפול ותא הנוסעים הנאה תורמים גם הם לכך. בנסיעת שבילים קלילה נוחות הנסיעה ברמת המתלים הייתה בינונית, והתצוגה העילית הפריעה להסתכל קרוב (כשצריך, וצריך – אני יודע שאמורים בגדול להסתכל רחוק, אבל הרבה פעמים התיאוריה לא רלוונטית, כמו שיודע כל מי שלמד מדעי המחשב). זוויות וגובה המרכב יספיקו לטיול שבילים קליל – גם עם ההנעה הקדמית – נחמד לצאת לראות פריחה או לחפש מעיין נסתר. כן, יש עוד יתרון לקרוסאוברים, חוץ מהמרווח הפנימי והישיבה הגבוהה.

מה נשאר לנו? המזגן עובד יפה, אבל דרש הגבהה של המפוח כדי לקרר היטב ביום החמסין. אין פתחי מיזוג אחוריים – ולמרות זאת, המזגן התמודד יפה עם קירור תא הנוסעים (אחרי הגבהת המפוח הנדרשת דלעיל).

וואלה, אהבתי את האקליפס קרוס. הוא אוטו מגניב: העיצוב יפה, תא הנוסעים כיפי, הביצועים מצוינים. מסתבר שפרקטי לא חייב לשעמם.

מיצובישי אקליפס קרוס | צילום: דביר אברהם