מבחן: רנו מגאן גראנד-קופה (דיזל) – אזור הנוחות

רנו מגאן גראנד קופה היא אחת המכוניות הטובות בקטגוריית המכוניות המשפחתיות. לא סתם בקטגוריה הזו, אלא בטובות שבה. כשאני חושב על זה, יש לה גם מה להציע מול המתחרות בקטגוריה אחת מעלה, קטגוריית ה'מנהלים'. אנחנו קיבלנו את רמת הגימור הגבוהה 'אינטנס' וההתייחסות לאורך כל הכתבה תהיה אליה, מן הסתם; ריפוד המושבים וצבעם שונה, לדוגמא. תא הנוסעים יפהפה: שילוב של דיגיטליזציה (מסך מרכזי מאונך כמערכת המולטימדיה, לוח שעונים וירטואלי) עם צבעים נעימים, איכות חומרים טובה ועיצוב יפה. תאורת אווירה בעלת צבעים משתנים ותאורת LED עם גוון חמים תורמים גם הם לאווירה. המושבים? כורסאות מפנקות עם ריפוד נעים ותנוחת נהיגה מצוינת. כשתתקרבו לרכב הוא יפתח לבד והתאורה תדלק – וגם יינעל כשתתרחקו. האבזור בגרסה הנבחנת מצוין: פנסי לד מלאים (כולל אור גבוה), ריפוד בד משולב עור, מערכת מולטימדיה עם מסך אנכי גדול, חיישני חניה אחוריים וקדמיים, מצלמת רוורס ועוד. איכות מערכת הסטראו מצוינת, וכך גם קליטת הרדיו. המושב האחורי מרווח מאוד (וגם תא המטען ענק). העיצוב החיצוני מרשים (לטעמי).

רנו מגאן גראנד-קופה | צילום: אביעד פרץ

זה לא נגמר בזה. מכונית צרפתית מתקשרת אסוציאטיבית עם נוחות נסיעה – וחוץ מהמושבים הנוחים, גם נוחות הנסיעה ברמת המתלים מצוינת. במילים אחרות, הגראנד-קופה משככת יפה שיבושים. מדובר במכונית 'מפנקת' (הגדרה חמקמקה אך כזו שלא משתמעת לשתי פנים) לנסיעות ארוכות: במהלך המבחן נסעתי 900 ק"מ, חלקם בתנאי מזג אוויר קשה שדורשים יתר ריכוז – ויצאתי עירני ורענן. השיוט נינוח וצריך להיזהר על רישיון הנהיגה – ולשים לב למהירות. מה פחות אהבתי? בידוד רעשי המנוע (דיזל) לא מושלם, ולעתים הוא נשמע מעט יותר מדי. לא משהו קריטי, אבל קיים. גם שיכוך הרעידות של מנוע הדיזל לא מושלם – אבל גם כאן לא מדובר בעניין קריטי. בידוד הרעשים בשיוט טוב רוב הזמן, אבל בשיוט במהירות גבוהות הוא סביר בלבד.

אם הזכרנו את המנוע – זה המקום לציין שמדובר במנוע הדיזל המוכר של רנו: 1.5 ליטר, 110 כ"ס ב-4,000 סל"ד ו-25.5 קג"מ ב-1,750 סל"ד – והוא מתופעל ע"י תיבת הילוכים דו מצמדית עם שישה הילוכים. כל עוד מדובר במישור הוא מציע ביצועים יפים וגם די גמיש בתנועה עירונית – אבל בעליות ארוכות הביצועים סבירים בלבד וצריך לאמץ אותו. עוד טרוניה מופנת כלפי תיבת ההילוכים, שמעט איטית בניפוק קיק-דאון. צריכת הדלק הייתה מצוינת: ליטר סולר לכל 16 ק"מ, בנסיעה משולבת שרובה בינעירוני וכללה גם הרבה עליות ונהיגה מאומצת. זה גם הנתון שקיבלתי בנסיעה משולבת רגועה.

כמו בחלק מרכבים החדשים גם המגאן מצוידת בתפעול מערכות הרכב בעזרת צגים דיגיטליים, ולכן ראוי להקדיש פסקה לנושא. ובכן, תפעול מערכות הרכב דרך מסך המולטימדיה המרכזי מפתיע לטובה: רק תפעול מפוח המזגן היה לא אינטואיטיבי. היו אלו דווקא נקודות אחרות שהפריעו לי בנושא הנדסת האנוש: אין כפתור להפעלת כל תאורת הרכב יחד, והמגבים לא ניקו מספיק מהר כשהיו במצב אוטומטי בגשם שוטף, והייתי צריך להעלות את המהירות ידנית. ההנעה המחודשת של מערכת ה-Start-Stop (כיבוי אוטומטי בעצירות) הייתה איטית מעט. זה גם המקום לציין שמפות מערכת הניווט לא היו מעודכנות, ושיש דיסק במערכת השמע אבל הוא עשה בעיות בקריאה – ואני שומע דיסקים מקוריים (אולי תקלה נקודתית ברכב המבחן? אם אתם שייכים לאחוזון הבודד שמאזין לדיסקים מקוריים כמוני, בדקו זאת).

הנקודה האחרונה שראויה לציון – ולפסקה משלה – היא היעדרה של מערכת בלימה אוטונומית שיכולה בהחלט למנוע תאונה. יש מובילאיי, אבל לדעתי זה לא מספיק.

רנו גראנד קופה היא מכונית משפחתית מצוינת. נוחה, מרווחת, מאובזרת (בגרסה שקיבלנו), וחסכונית. אתם חייבים לעשות עליה נסיעת מבחן – גם אם חשבתם על ג'יפון, ובטח אם חשבתם על מכונית משפחתית.

רנו מגאן גראנד-קופה | צילום: אביעד פרץ