מבחן: פורד אדג' אקובוסט – מפנק מקצה לקצה

את פורד אדג' לקחתי לחופשה השנתית-משפחתית באילת. כשאני כותב מבחן, אני משתדל לכתוב על הרכב מנקודת מבטו של הלקוח הפוטנציאלי. והפעם – נסיעה משפחתית עם האשה והילדים – נכנסתי יותר מתמיד לנעליו של הלקוח הפוטנציאלי. את הלקוח הפוטנציאלי לא מעניינים נושאים כמו הנאה מנהיגה דינאמית ותקשורת עם הרכב – והאמת שבמקרה הזה, עם כמה שאני אוהב נהיגה דינאמית, גם אותי לא עניינו. יותר עניין אותי לנסוע בנוחות, להגיע רענן ושיהיה מספיק מרווח לנוסעים ולמטען.

פורד אדג' | צילום: אביעד פרץ

ואת כל אלו עושה האדג' בצורה מצוינת. אתחיל מהאבזור: אנחנו קיבלנו את גרסת הטיטניום היותר מצוידת. ובאבזור, אתחיל בבטיחות: מאכזב שברכב כזה אין מערכת בלימה אוטונומית. מצד שני, יש 8 כריות אויר בכל הגרסאות, ובדגם הטיטאניום PLUS יש גם כריות אויר אינטגרליות בחגורות הבטיחות הקיצוניות במושב האחורי. דגם הטיטאניום כולל גם, בין השאר, תאורת אווירה יפהפיה עם צבעים משתנים, התראת שטחים מתים במראות, מושבים קדמיים מתכווננים חשמלית עם 10 כיוונים, חימום וקירור (בגרסאות הבסיס רק מושב הנהג, רק 6 כיוונים ורק חימום), הנעה מרחוק, מערכת סטראו של SONY (בקוגה היא נשמעה יותר טוב למיטב זכרוני), דלת אחורית חשמלית נפתחת בהינף רגל ועוד. אגב, אהבתי שדגם הטיטאניום פלוס מגיע עם מצלמה קדמית עם מתז שטיפה. כל הגרסאות כוללות הנעה וכניסה ללא מפתח, אפשרות לפתיחת הרכב בעזרת לוח מקשים חיצוני (שימושי כשהולכים לים ולא רוצים לאבד את המפתח), בקרת אקלים מפוצלת, שמשות אחוריות כהות וחיישני חניה אחוריים. הפתיעה לטובה האחריות כל הרכב: 3 שנים או 100,000 קילומטר (המוקדם מביניהם) כאשר למערכת ההנעה יש 5 שנים או 100,000 ק"מ (המוקדם מביניהם, שוב).

המושבים של ה-EDGE הם בין הטובים שיצא לי לדגום (ובאמת שיצא). הם פשוט מושלמים: נוחים ומפנקים, ומשענת הראש מתכווננת בשני צירים (עומק וגובה). הנוסעים במושב האחורי יזכו למשענת גב מתכוונת, וישנם גם שלושה עיגוני איזופיקס מאחור. בידוד הרעשים טוב, נוחות הנסיעה טובה גם ברמת המתלים והדרך לאילת עברה בנעימים. הנדסת האנוש, לעומת זאת, הותירה אותי ברגשות מעורבים. קודם כל, קשה לתפעל את בקרת השיוט בלי להוריד את העיניים מהכביש, כי הכפתורים על ההגה לא ממוקמים בצורה שתאפשר תפעולם האינטואיטיבי. ואם אנחנו בענייני כפתורים, אז כפתור גג השמש לא כולל תפעול אוט' בלחיצה ארוכה. שילוב בורר ההילוכים בטעות למצב ספורט חזר על עצמו. חוץ מזה, גודל הטקסט והכפתורים במערכת המולטימדיה קטן – מהנדסי פורד צריכים היו לזכור שמדובר ברכב ולא במחשב ביתי. אם לא בוחרים בתצוגה שמציגה את מד הסל"ד לבדו, הוא לא קריא. כן אהבתי את התפעול הקולי שעובד מצוין ומאפשר לשלוט גם על המיזוג, את העובדה שישנם שני מסכים נפרדים בלוח השעונים עם חלוקה ברורה: ל-infotainment ולתפעול הרכב (כגון מחשב דרך), ואהבתי גם את תאורת הפנים החזקה ובעל הגוון הנעים (לפחות כך בדגם הטיטאניום, אולי בדגמי הבסיס היא שונה). נקודה אחרונה: ברכב ברמת המחיר הזו הייתי מצפה למצוא פנסי קסנון או לד. ומילא זה, פנסי ההלוגן האירו בצורה חלשה על גבול המסוכנת במצב 'אור רגיל' (לא גבוה), גם ביחס לפנסי הלוגן אחרים – והאור הגבוה חלש גם הוא. ולפני שאתם תוהים – כן, בדקתי את כיוון הגובה שלהם.

האדג' מגיע בשתי גרסאות מנוע,3.5 ליטר V6 או 2.0 אקו-בוסט, כאשר אנחנו קיבלנו את האחרונה: 245 כ"ס ב- 5500 סל"ד ו- 37.3 קג"מומנט ב- 3000 סל"ד. הביצועים, כצפוי, טובים – אם כי התאוצות אינן כוחניות כמצופה מנתון ההספק. ושלא תבינו לא נכון: עדיין, האדג' משייט במהירות והעליות מצומת הערבה עברו בקלילות עם רכב עמוס. מה לא אהבתי? בקיק-דאון פעולת הגיר לא הייתה חלקה (הורגשה דפיקה קטנה), ובניגוד לשמו הציני, האקובוסט ממש לא היה אקונומי: צריכת הדלק עמדה על ליטר ל-9 ק"מ בנסיעה משולבת שרובה בינעירוני רגוע (שיוט במהירות החוקית ומעט מעליה), וליטר ל-7 ק"מ בנסיעה משולבת. האדג' מצויד בגרסה זו בהנעה קדמית בלבד (יש גם גרסת הנעה כפולה בדגם ה-V6) ולכן נסיעת ה"שטח" הסתכמה בשבילים כבושים, ושם היתרון מתבטא במרווח הגחון המשופר יחסית למכונית רגילה – אבל עדיין הנסיעה דורשת משנה זהירות וכך גם נהגתי.

בשורה התחתונה, פורד אדג' הוא רכב מפנק ונעים לנסיעה, ובגרסה הנבחנת גם מאוד מאוד מאובזר – כאשר גם בגרסאות הבסיס האבזור טוב. עוד קצת ליטוש בקצוות, עם דגש על הנדסת האנוש, היה עושה את האדג' לרכב מצוין אפילו יותר.

פורד אדג' | צילום: אביעד פרץ