מבחן: אופל מוקה X (מתיחת פנים) – מה נשתנה?

אפתח ואומר שלדעתי אופל הוא מותג שמציע רכבים די טובים, וכמה מדגמיו זכורים לי בהחלט לטובה. המוקה X נכנס לקטגוריית הג'יפונים היותר זולים – מדובר בקטגוריה צפופה, ויצאנו לבדוק איך הוא ואיזה ערך מוסף הוא מציע.

אופל מוקה X | צילום: פיליפ רוזין

עיצוב חיצוני: העיצוב החיצוני של המוקה נאה בהחלט, בטח בצבע הכחול הלא שגרתי של רכב המבחן. אהבתי במיוחד את יחידות התאורה הקדמיות. גם במימד הגבוה קשה לפספס: מדובר ב"ג'יפון" כמו שהרוב אוהבים.

תא הנוסעים: תא הנוסעים של המוקה איכותי, והחומרים ברובם טובים. פחות אהבתי את העובדה שריפוד משענת היד האמצעית – תוספת תשלום כחלק מחבילת יוקרה של רמת גימור אנג'וי פלוס – ושל הדלת והמושבים מחוספס ולא נעים. בהרבה רכבים אני פוגש לאחרונה את הריפוד הזול הזה, וזה כבר מרגיז. עיצוב תא הנוסעים לא מציע ייחודיות כלשהי, אבל האווירה נעימה. כמות הכפתורים בקונסולה צומצמה משמעותית יחסית לדגם טרום מתיחת הפנים. המושבים נוחים, תנוחת הנהיגה טובה והראות החוצה טובה גם היא. משענת הראש יכולה הייתה להיות יותר מפנקת ומעט פחות רכה. אין פתחי מיזוג ליושבים מאחור. איכות השמע ממש הפתיעה לטובה, וגם קליטת הרדיו מצוינת. יש אפשרות לנעילת דלתות אוטומטית כשמתרחקים מהרכב (ברמות גימור המצוידות בכניסה והנעה ללא מפתח), אבל הרכב ננעל מהר מדי (אפילו כשיוצאים להוציא את הילד) – ולכן העדפתי לבטל אותה. ייתכן ויש אפשרות לתכנת את סף זמן ההתרחקות, נקודה ששווה לבדוק אם זה חשוב לכם.

אבזור: המוקה מוצע במספר רמות גימור. ה- ENJOY הבסיסית מציעה מערכת מולטימדיה מקורית, הגה בציפוי עור, מפשיר אדים למראות הצד ועוד. רמת ה- ENJOY PLUS מוסיפה עליה, בין השאר, מצלמת חניה אחורית, צג מידע צבעוני בלוח השעונים, מראות צד מתקפלות חשמלית עם מפשיר אדים ועוד. לרמה זו אפשר להוסיף חבילת יוקרה נוספת, שכוללת תא אחסון מתחת למושב הנוסע, משענת יד לנהג, ידיות רכב בגימור כרום, בקרת אקלים מפוצלת והנעה וכניסה ללא מפתח. רמת ה- SR הגבוהה מוסיפה על רמת ENJOY PLUS את אותה חבילת היוקרה, ומוסיפה גג שמש, מושב נהג משודרג, וחלונות אחוריים כהים. בתחום הבטיחות, מוצעת מערכת מובילאיי. לא נתייחס כאן לגרסת ההנעה הכפולה (שהספקה, אגב, הוא 152 כ"ס). בתחום אבזור הבטיחות, מוצעת כאן מערכת מובילאיי בלבד.

איכות נסיעה: המוקה נעימה בשיוט. במהלך המבחן נסעתי איתה כ-700 ק"מ שעברו בנינוחות ובנוחות. זאת למרות בידוד רעשים בינוני בשיוט, ולמרות שנוחות הנסיעה ברמת המתלים – כלומר שיכוך השיבושים – סבירה בלבד. רשמו את הנושאים האלו כשיעורי בית לנסיעת המבחן. פחות אהבתי גם את העובדה שמפוח המזגן די רועש במהירות מספר 2 והלאה.

ביצועים וצריכת דלק: המוקה מצויד במנוע 1.4 ל' טורבו ותיבת הילוכים אוטומטית עם שישה הילוכים. נתון ההספק עומד על 140 כ"ס. הביצועים לא יוצאי דופן, אבל הם טובים גם בתוואי הררי, והמנוע גמיש ומאוד נעים לשימוש יומיומי. צריכת הדלק עמדה על ליטר ל-12 ק"מ בנסיעה משולבת שכללה גם נסיעה עירונית וגם עליות, חלקה רגועה וחלקה מהירה. מדובר בנתון נאה לדעתי.

יכולת שטח: אחד הדברים שאני אוהב בג'יפונים הוא שמרווח גחון גבוה יותר מספיק לטיולי נוף קלילים ומספק שקט נפשי – מאפשר להינות מעט מהנוף במקום להתמקד באבן הבאה. בדיוק מה שנחוץ בטיולי שבילים קלילים (כמו ללכת לראות פריחת כלניות, לדוגמא). מדרגות הצד – תוספת בתשלום – במוקה הורסות כל יכולת תאורטית לטיול שאינו שביל כבוש – וגם את המדרכה מול בית הקפה הוא לא יוכל לטפס (לחובבי הז'אנר ומזלזלי החוק). היות ולא הייתי רוצה להיות זה שתולש את המדרגה – הרכב לא נבחן בשבילים.

סיכום: האופל מוקה השאירה אותי בתחושה מעורבת: מצד אחד תא הנוסעים נאה ואיכותי בחלקו, ישנן אפשרויות לרמות גימור גבוהות, הביצועים טובים, צריכת הדלק גם טובה, והנסיעה נעימה בסה"כ. מצד שני, ישנם תחומים בהם היא לא מציעה ערך מוסף בולט. אם אתם מתלבטים לגבי רכב מהקטגוריה, קחו גם אותה בחשבון.