מבחן: אאודי A7 ספורטבק 3.0 ליטר – לא רק סטייל

מכוניות קונים מהרגש. זו לא רק הגישה שלי בתור חובב רכב, אלא של חלק גדול מלקוחות חוג היוקרה. ה- A7 מנסה להשיג לקוחות בדיוק בגישה הזו: מדובר בעצם בגרסת הסאלון-קופה-4 דלתות של ה- A6; פרשנות שונה למי שיעדיפו סטייל ומוחצנות על שמרנות. אחרי יומיים עם ה- A7 ברמת האבזור הגבוהה (Luxury) ועם המנוע החזק (3.0 ליטר, TFSI) גיליתי שבמקרה הזה לעיצוב ולסטייל יש כיסוי – והם ממש לא באים על חשבון דברים אחרים – אבל בואו לא נקדים את המאוחר.

אאודי A7 ספורטבק | צילום: דביר אברהם

מי שיקנה את ה- A7 בגלל המוחצנות והעיצוב – יגלה שהאפקט עובד. ה- A7 מושכת מבטים; השכנים שאלו שאלות, אופנוען שסימן Thumbs Up וכמובן שוטר התנועה שהסתכל עליי במקום על הכביש, תוך כדי נסיעה על כביש 1. ה- A7 היא מכונית נמוכה, רחבה וגם ארוכה – ושני האחרונים משמעותם שמעט קשה לתמרן אותה בעיר הצפופה. גם בכניסה לחניון היבואן המראות עברו 'סנטימטר' מעמדת הוצאת הכרטיס בחניה. תא הנוסעים של ה- A7 הוא יותר סולידי, ודי זהה לזה של ה- A6. למרות זאת, העיצוב לא מאכזב גם כן: יש כאן ריפודי עור בהירים, דיפוני עץ, ריפודי אלקנטרה בדלתות ושפע של חומרים איכותיים – והכל מגובה באיכות הרכבה גבוהה. תאורת אווירה מרשימה – בקונסולה המרכזית, בידיות הדלתות ובדלתות עצמן – מוסיפה גם היא לאווירה בלילה.

תא הנוסעים הזה בהחלט דורש התעכבות. קודם כל, כי תפעול המערכות אינטואיטיבי והנדסת האנוש טובה. תנוחת הנהיגה מצוינת, והמושבים נוחים מאוד – אם כי מעט נוקשים בגב. לא משהו קריטי, אבל קצת יותר רכות מלטפת (לא מדי!) הייתה משדרגת. בדגם ה- Luxury הנבחן, המושבים מציעים שפע של כיוונים חשמליים, כולל תצוגה על המסך המרכזי (רואים בזמן אמת על מה משפיעה לחיצת כל כפתור). בין השאר ניתן לכוון את תמיכת הגב התחתון, ואת התמיכה של הירכיים והגב. כשיוצאים מ- או נכנסים לרכב, התמיכה משתחררת לטובות נוחות בכניסה או ביציאה. ככה בדיוק נראית ירידה לפרטים הקטנים. עוד בנושאי איכות החיים, המושב האחורי מציע מרווח ברכיים סביר בלבד, אך דווקא המרחב לראש מפתיע לטובה ביחס למרכב הקופה. תא המטען גדול מאוד(!), והפתח גדול מאוד, בזכות שימוש ב'דלת חמישית' (כלומר החלון נפתח גם).

רגע, לא סיימנו עם תא הנוסעים. אנחנו קיבלנו את דגם ה- Luxury המאובזר. ההבדל ביחס לרמת האבזור הבסיסית לא גבוה, שכן גם היא מכובדת בהחלט: מערכת מולטימדיה עם חיבור בלוטות', כיוון הגה חשמלי (ב- 3.0 ליטר בלבד), מראה מרכזית מתכהה אוטומטית, תאורת LED פנימית, פנסי LED קדמיים עם מתזים, חיישני חניה קדמיים ואחוריים, חלון גג חשמלי נפתח, מחשב דרך עם מסך צבעוני במרכז לוח המחוונים, חיישני אורות וגשם, מצלמה אחורית, בקרת אקלים מפוצלת לארבעה אזורים (ימין-שמאל, קדימה-אחורה) ועוד. רמת ה-Luxury הנבחנת כאן מוסיפה מושבים חשמליים עם זיכרונות, חישוקי 20 אינץ' (ב- 3.0 ליטר), ריפודי עור שונים ופנסי Matrix-LED. כדאי בהחלט להתעכב על פנסי ה-Matrix LED: מדובר בטכנולוגיה חדשנית שמונעת סינוור נהגים באור גבוה, ועבדה נהדר רוב הזמן. היה מדהים לראות איך השלטים וסימוני הכביש מוארים באור זוהר, ואילו הרכבים מלפנים מוחשכים ולא מוארים. בפועל זה עובד נהדר רוב הזמן, ורק במצבים מאוד ספציפיים קרה שהוחשכו אזורים שלא היו אמורים להיות. תפעול האור הגבוה אוטומטי, אבל למי שמעדיף בעצמו – אפשר כמובן להפעיל את האור הגבוה בעוצמתו המקסימלית (ללא מניעת סינוור). מה אין פה? אף לא מערכת בטיחות אחת לרפואה. אני לא מדבר על מערכת התראה מיותרת לסטייה מנתיב (מה לעשות, כל עוד המערכות האלה לא מבדילות בין סתם מעבר נתיב בלי איתות לבין מצב טרום תאונה – הן חסרות שימוש עם כ"כ הרבה התראות שווא) אבל מערכת לבלימה אוטונומית הייתה מתקבלת, לדוגמא, בברכה. מערכת הסטראו ברכב המבחן, על אף היותה 'לא ממותגת', הציעה איכות שמע די טובה.

כמו שה-A7 עושה לך את זה כשאתה מסתכל עליה בחניה או מתיישב בפנים – ככה בנסיעה. רגע לפני שנגיע לביצועים והתנהגות דינאמית – חשוב לציין שלמרות חישוקי ה- 20 אינץ' בהם צוידה מכונית המבחן – נוחות הנסיעה מפתיעה לטובה. עם רוב השיבושים העירוניים היא מתמודדת בצורה יפה, לא חובטת וממשככת יפה. רק שיבושים חזקים מורגשים. בכביש המהיר, כשהאספלט טוב גם ה-ride טוב – אבל כשהכביש סלול בצורה לא טובה, או מטולא, זה מורגש בתוך תא הנוסעים.

אאודי A7 ספורטבק | צילום: דביר אברהם

אנחנו קיבלנו את גרסת ה- 3.0 ליטר: מגדש טורבו, 333 כ"ס, 44.8 קג"מ (בין 2,900 סל"ד ל-5,300), שישה צילנדרים בתצורת V (יש בנפח 1.8 עם 190 כ"ס, או 2.0 עם 252 כ"ס). המנוע הזה הוא כמו שמנוע V6 טוב צריך להיות: גמיש, עם פעולה חלקה וסאונד עדין ולא-משתלט ברקע בסל"ד נמוך וביצועים חזקים בסל"ד גבוה. גם ב'חצי דוושה' וגם ב-'Pedal to the Metal' הביצועים מרשימים. תיבת ההילוכים כפולת המצמדים (שבעה הילוכים) עובדת יפה מאוד. וזו לא רק 'מכונית עם מנוע', היא גם מהנה לנהיגה דינאמית: האחיזה גבוהה, המכונית מגיבה בנחישות לפקודות ההיגוי (למרות משקל עצמי של כמעט 2 טון) ועל כבישים חלקים מרגישים איך הקוואטרו (מערכת ההנעה הכפולה) 'דוחף' מאחורה ועוזר להיכנס לסיבוב. על אספלט ממש חלק, ובמהירויות נמוכות הזנב גם יוצא לטייל. בקרת היציבות לא מתנתקת לגמרי אך כוללת מצב ספורטיבי. צריכת הדלק עמדה על ליטר ל-10 ק"מ בנסיעה שרובה בינעירוני (שיוט מעט מהיר אבל לא מדי) ו-1:7 בנסיעה משולבת (רגועה ברובה, אבל מדי פעם 'לחיצות' כשהיה חשק. והיה).

בשורה התחתונה, האאודי A7 בגרסה שבחנו היא מכונית מצוינת: ביצועיסטית, נוחה (רוב הזמן), מפנקת ומרשימה. אבל במחיר של 669,200 שקלים (633,600 אלף לדגם ה-3.0 ועוד 35,600 לחבילת ה- Luxury) מדובר גם במכונית די יקרה.