מבחן: יונדאי i20 קרוס – בינונית וסבירה

לא מזמן בחנו את האלנטרה של יונדאי (כאן), והמסקנות היו שמדובר במכונית מצוינת. כשיונדאי רוצים, הם יודעים לעשות מכוניות טובות. מיד אחריה קיבלנו למבחן את ה- i20 קרוס, גרסתה של יונדאי לגי'פונים מבוססי סופר מיני (כגון ניסאן ג'וק או פיג'ו 2008) – והתאכזבנו, בטח על רקע האלנטרה שבחנו ממש לפניה.

יונדאי i20 קרוס | צילום: פיליפ רוזין

נתחיל בעיצוב. ה- i20 קרוס היא מכונית יפה: החישוקים גדולים (בדגם המאובזר שקיבלנו – פירוט בהמשך) ואבזרים כמו כיסוי פתח תדלוק מעוצב או דמוי-מגן-חזירים מוסיפים לנראות. למרות זאת, לדעתי, ה- i20 קרוס לא נראית מספיק כמו ג'יפון, אלא יותר כמו סופר-מיני. גם הגחון נמוך יחסית לג'יפון, וזה אומר שכמעט ולא נכנסתי איתה לשבילים (היו כמה ג'יפוני הנעה-קדמית שהפתיעו דווקא לטובה). חבל, כי היכולת לברוח מהאספלט ולהגיע למעיינות נסתרים או פריחה יפה בלי לחשוש יותר מדי לשלום הגחון דורשת רכב מעט מוגבה, וכאן אין את היכולת (ליתר דיוק יש, אבל זה אפשרי בדיוק כמו ברכב רגיל: בעדינות יתר ובזהירות). תא הנוסעים נאה, כולל תאורת קונסולה מרכזית בגוון כחול-סגול, אבל איכות החומרים בדלתות נמוכה (פלסטיק קשיח וזול). המזגן חזק מאוד, תנוחת הנהיגה טובה, הגה העור (בגרסה המאובזרת שקיבלנו) נעים לאחיזה ובאופן כללי נעים לשהות בה. ברכב המבחן היו קרקושים מדלת ימין הקדמית; כנראה תוצאה של התקנת מרימי שמשות מקומית (לא חלק מהאבזור הסטנדרטי בקטלוג). חוץ מזה איכות ההרכבה הייתה טובה. המושב האחורי מרווח יחסית לסופר מיני (חלק מהנסיעה ישבתי שם כשאשתי נהגה, עם הילדה בכסא הבטיחות), אבל תא המטען סביר בלבד בגודלו (301 ליטרים). למרות זאת, איכשהו הצלחתי להכניס עגלה עם אמבטיה ומזוודה. ה-i20 מגיעה בשתי רמות אבזור (Inspire הבסיסית ו-Premium הגבוהה); אנחנו קיבלנו את הגבוהה. ברמה הבסיסית האבזור סביר+, עם פריטים כמו כיוון הגה לגובה ולעומק, כיוון גובה מושב נהג מערכת שמע עם שליטה מההגה וחיבור USB (שמשום מה, סירב להטעין את הטלפון). הרמה הגבוהה משדרגת את האבזור ומוסיפה, בין השאר, בקרת שיוט, הגה מצופה עור, בקרת שיוט, מראות מתקפלות חשמלית (עם איתות), תאורת LED ליום, תא כפפות מקורר, מסילות גג (לקשירת חפצים על הגג) וחיישני חניה אחוריים מקוריים. בדגם המאובזר שקיבלנו, פנסי הערפל משמשים גם כתאורה עוקבת פניה (עם סיבוב ההגה). כחלק מהטבת השקה, מוצעת ללא תשלום מערכת מולטימדיה עם חיבור לאינטרנט – כולל חבילת גלישה לשנה (3GB לחודש) – המאפשרת להריץ אפליקציות כמו ווייז או רדיו אינטרנט.

בנסיעה, מתחילות להתגלות החולשות של ה- i20 קרוס. בעמידה ובנסיעה רגועה בידוד רעשי המנוע טוב – אבל הדברים התחילו להסתבך כשיצאתי מהעיר. מסתבר שלתיבת ההילוכים פה יש רק 4 הילוכים, וזה אומר סל"ד די גבוה בשיוט וכנגזרת גם רעשי מנוע. המנוע פה הוא אטמוספרי (ללא סיוע טורבו) בנפח 1.4 ליטר, הספקו 100 כ"ס (ב- 6,000 סל"ד) ונתון המומנט עומד על 13.7 קג"מ ב- 3,500 סל"ד; על הנייר הנתונים סבירים ביחס למכונית סופר-מיני, אבל כשהגעתי לכבישי הצפון גיליתי ששילוב המנוע והגיר פשוט מאכזב. לדוגמא, בעליות ביציאה מהעיר טבריה, הרכב התקשה לסחוב; היה צורך להצמיד את דוושת התאוצה חזק לשטיח, אז המנוע טיפס לסל"ד גבוה וגם נשמע היטב בתא הנוסעים. בנוסף, תגובת הגיר לא תמיד הייתה מסונכרנת עם דוושת הגז; כך, לדוגמא, לחיצה כמעט מלאה (לא כולל כפתור הקיק-דאון) לא הניבה הורדת הילוך והרכב לא סחב, ולחיצה על כפתור הקיק-דאון שבסוף מהלך הדוושה הניבה הורדת שני הילוכים. בנסיעה צריכת הדלק הייתה סבירה; ליטר ל- 12 ק"מ בנסיעה שרובה בינעירוני, אבל חלקה הררי ומאומץ (מנוע חלש צריך לאמץ).

נוחות ואיכות הנסיעה אכזבו בראיה הכוללת. כל עוד השיבושים קלים נוחות הנסיעה טובה, אבל ברגע שמגיעים שיבושים חדים המתלים חובטים בצורה לא נעימה. ייתכן בהחלט שדווקא גרסת הבסיס תהיה עדיפה בנושא זה, עקב צמיגים בחתך גבוה יותר. מצד שני, הגרסה המאובזרת על צמיגיה נמוכי החתך תרמה להתנהגות כביש טובה, אחיזה גבוהה בסיבובים ותגובות טובות להיגוי. בידוד הרעשים טוב רק על אספלט טוב ובמהירות חוקית; ברגע שמציבים אתגרים כמו מהירות שיוט גבוהה או אספלט בינוני, מגלים שבידוד הרעשים בינוני אף הוא.

בשורה התחתונה, ה- i20 קרוס אכזבה. יש לה יותר מדי חסרונות, כאשר הבולטים שבהם הם הביצועים החלשים, נוחות הנסיעה הבינונית והעובדה שאין לה מרווח גחון מוגבה כמו של ג'יפון (וגם העיצוב לא לגמרי קרוב לכך). לטובתה עומד המחיר (109,900 לדגם הבסיס, 115,900 לדגם המאובזר); אמנם היא בין הזולות בקטגוריה, אבל מצד שני היא לא היחידה עם מחיר נמוך ביחס לקטגוריה.