מבחן: 2015 מרצדס S קלאס (S500) – ספינת הדגל

החלטתי שאת המבחן הזה אכתוב בצורה קצת שונה. למה שונה? ובכן, הגעתי לאיזושהי הבנה, במהלך הזמן הקצר שניתן לי עם הרכב הכל כך מיוחד הזה, שזהו לא מבחן קונבנציונלי. במרצדס S500 החדשה, ספינת הדגל של מרצדס אם תרצו, לא באמת חשוב אם יש תקשורת מההגה, לא חשוב כמה גדול תא המטען, או כמה חסכוני המנוע. קהל הלקוחות הוא כל כך ספציפי, כל כך ייחודי וכל כך אמיד, שכל הדברים האלו, הם פשוט לא העיקר. העיקר הוא מה שהמכונית גורמת לך להרגיש והתשובה החד משמעית היא, כי בחיים לא נהגתי בדבר כזה.

2015 מרצדס S קלאס (S500) | צילום: ליאב ארנון

נתחיל בגילוי נאות, המרצדס S500 Long שקיבלתי כרכב המבחן, הוא הרכב היקר ביותר שנהגתי בו. רוב הרכבים שאני מקבל למבחן הם רכבים משפחתיים, סטנדרטיים, כאשר לפעמים ישנו איזה רכב-שטח מפואר שקצת מרענן לי את הנוף. אבל ברכב פאר אמיתי? ששוויו למעלה ממיליון שקלים? עוד לא היה לי העונג לשבת ובטח שלא לנהוג.

לאחר שנציג נסיעות המבחן התחיל להסביר לי על המערכות הטכנולוגיות השונות והבנתי שאם אתן לו לסיים, אמצא את עצמי באותה נקודה בדיוק גם בסוף המבחן (וואו, כמה כפתורים יש כאן), אמרתי לו בנימוס כי אין טעם ופשוט אצטרך ללמוד בעצמי, "על הדרך" מה שנקרא. התגובה הראשונית שלי התבטאה גם בהודעת וואטסאפ לחבר שעיקרה היה: "מי צריך את זה? מי באמת צריך את כל הפאר והפינוק הזה?" בשלב זה, עדיין לא ידעתי מה מחכה לי. הייתי משוכנע לגמרי שהמכונית תשעמם אותי. חמישה מטרים, 2.5 טונות, תיבת הילוכים אוטומטית ורכב שעושה כמעט הכל לבד. זו האנטי-תזה שלי. אני בחור צנוע שרגיל ל"טרנטות" ישנות, מתקלקלות, ידניות, רועשות ורועדות. הרגשתי מאוד "לא בבית" במוזיאון המתגלגל הזה.

אם כך, מה מייחד את ה- S500 משאר הרכבים המפוארים האחרים בהם נהגתי? מה גורם לקפיצת המדרגה הזו ולעובדה שבאמת מדובר בכלי אחר לחלוטין? במילה אחת, פאר. ישיבה ראשונה במושב הנהג וכבר ישנה הרגשת מלכותיות מסוימת. חגרתי את חגורת הבטיחות, המושב וההגה זזו לבד לעמדת הנהיגה של הנהג הקודם שנהג בה (כמובן שכיוונתי את תנוחת הנהיגה לאחר מכן עבורי), החגורה התהדקה מעצמה, ואני מוכן לתחילת נסיעה. לאט לאט, התחלתי להתחבר. המימדים העצומים של ה- S500 פחות מורגשים ממושב הנהג. מתחילים להתגלגל ברחובות תל אביב ונדמה כי למרות הגודל והאורך, המכונית מתקדמת בקלילות והיא איננה קשה או מאתגרת לנהיגה מכל מכונית אחרת, פשוט צריך להיות זהירים יותר, זה הכל, והאמת? שהמכונית עוזרת לך מצוין עם זה. ה- S500 כוללת כל מערכת בטיחות ועזר הידועות לאדם. מערכת לשמירה על נתיב, בקרת שיוט אדפטיבית הנשלטת לפי מרחק, מערכת המתריעה על "שטח מת", מערכת המזהה ירידה מן השוליים ומחזירה את הנהג (באגרסיביות משהו) חזרה אל הכביש, מערכת המזהה כאשר עזבתם את ההגה ועוד ועוד. באמת שאם אתחיל לפרט על כל המערכות ב- S500, לא אסיים. תא הנוסעים הוא המפואר ביותר שישבתי בו וכולל בין השאר מושבים חשמליים עם כיוונון חשמלי מלא, זיכרונות, חימום וקירור, מערכת שמע סופר-יוקרתית של Burmester, שני מסכי LED ענקיים המחליפים את לוח השעונים ומסך השליטה הקונבנציונאליים, צמד גגות פנורמיים חשמליים, ריפודי עור מהאיכותיים ביותר שישבתי בהן, גימור עץ מדהים ואיכות חומרים והרכבה שלא נתקלתי בהן בעבר.

קיימת מין תחושה מוזרה ב- S500. למרות שהנהיגה מלווה בשקט מוחלט עקב בידוד הרעשים המדהים (נעילת וואקום) והנוחות המדהימה שלחלוטין מנטרלת את נוסעי הרכב מאיכות הכביש, לא משעמם לרגע במכונית. בכל רגע נתון, ישנה מערכת התראה אחרת או משהו אחר שקורה על מנת להשאיר אותך עירני וחד על הכביש. רגע אחד זו מערכת ההתראה על שטחים מתים שמדליקה חץ אדום באחת ממראות הצד וברגע השני זו מערכת אחרת אשר משדרת רעידות קטנות לגלגל ההגה אם במקרה עלית על קווי ההפרדה בין הנתיבים בכביש המהיר. אגב אותו כביש מהיר, המרצדס משתפרת ככל שהכביש נפתח יותר ויותר. אם בעיר היא הייתה בת לוויה נעימה עם נוחות בלתי מתפשרת הנובעת בין השאר ממערכת היודעת לסרוק את הכביש מטר אחד קדימה ולהתאים את המתלים, הרי שבכביש בינעירוני החוויה הייתה אפילו קיצונית עוד יותר, במובן הטוב של המילה. הכביש איננו מורגש כלל, בקרת השיוט האדפטיבית שומרת על המהירות המתאימה לתנאי הדרך בהתאם לתנאי התנועה והמערכות האחרות שומרות את הנהג בנתיב הנסיעה. לפעמים יש תחושה שאין בך, הנהג, צורך בכלל ב- S500, אבל זה פשוט מקום נפלא לשבת בו ולא רק במושב הנהג, אלא בעיקר במושב האחורי.

אם תא הנהג הרגיע אותי, המושב האחורי עשה זאת על אחת כמה וכמה. ביקשתי מצלם המגזין לנהוג על מנת שאוכל להתרשם ולהנות גם מהמושב האחורי ב- S500, הרי שרכב עם תג מחיר כזה, סביר להניח שיגיע עם נהג לא? המושבים האחוריים מתכווננים גם הם חשמלית לחלוטין, המרווח לרגליים עצום, משענות הראש היו עטופות כרית רכה במיוחד ותחושת הרגיעה הגיעה לרמות חדשות שעוד לא הכרתי. מאחור ניתן לשלוט בווילון החשמלי בכל דלת, בכיסוי הגג הפנורמי האחורי, ואם ישבת במושב האחורי ימני, ניתן לשלוט אפילו במושב הנוסע הקדמי ולהזיז אותו קדימה או אחורה, לטובת מרווח רגליים משופר עוד יותר.

חשבתי אם להוסיף פסקה "ספורטיבית" הנוגעת להתנהגות הרכב, התחושות השונות שמעניק הרכב בכבישי הרי ירושלים המפותלים אבל למען האמת, אסכם בכך שהרכב לא מרגיש בבית בכבישים האלו למרות שניתן לייצר קצב מרשים במיוחד בפניות. בסיס הגלגלים הארוך מתורגם לאחיזה בלתי נגמרת והמנוע האימתני דוחף בכל נגיעה בדוושת הגז בתחושת כוח בלתי נגמרת. הרי ראוי שלרכב כזה יהיה מנוע שכזה, מנוע V8 בנפח 4.7 ליטרים המספק 455 כוחות סוס ולא פחות מ- 71 קג"מ. מיותר לציין שלא הרגשתי חוסר בכוח בשום שלב במבחן, מבחן אשר העברתי את רובו עם חמישית מדוושת הגז לחוצה, או ללא לחיצה על דוושת הגז כלל (בקרת השיוט הזו פשוט מדהימה).

2015 מרצדס S קלאס (S500) | צילום: ליאב ארנון

אז איך אסכם מבחן שכזה? הייתי בטוח שאשתעמם וטעיתי, התאהבתי במרצדס הזו עד לרמה שבה לא רציתי לרדת מההגה. ולא בגלל שהיא מרגשת ומרטיטה בפניות, לא בגלל שהיא מעבירה תחושות נהיגה מחשמלות ולא בגלל הכוח הבלתי נגמר או הפינוקים הטכנולוגיים. פשוט בגלל שהיא שבתה אותי. למדתי להנות מאופי נהיגה שממנו לא חשבתי שאהנה לעולם, "קרוזינג" (שיוט). לאחר שיוט במשך יום שלם, אין ספק שזו המכונית המיוחדת, הנוחה והממכרת ביותר שבה נהגתי. במובן הרגוע של המילה כמובן.