ענף הרכב לא יכול להתקיים בלי תערוכות הרכב, שם מציגות היצרניות את מיטב הטכנולוגיה שלהן, את המכוניות החדשות, את השאיפות שלהן ובעיקר "נלחמות" האחת בשנייה ומנסות להוכיח "למי יש יותר גדול". גם לשוק הישראלי הקטן יש תערוכה, היא נקראת אוטומוטור והשנה היא ממתגת את עצמה מחדש, כך לפחות על פי החברה המפיקה.
עמוס ציפייה הודות לפרסומים ברשת, לבוש בבגדי "צוות המגזין" החגיגיים ויחד עם שאר "הטיפולית" (כן, ככה החליטו שקוראים לנו) נסענו אל גני התערוכה בתל אביב. 89 שקלים בקופה (אל תדאגו, לי הייתה הזמנה.. בכל זאת.. אני חלק מהטיפולית) ונכנסים פנימה. הביתן הראשון מלהיב. מפואר. מרשים. שלל פרארי ומזארטי מקבלות אותך, ברקע שאגת מנוע מרשימה שעושה את זה גם למי שאינו חובב רכב מושבע. הציפייה בשיאה, אם ככה התחלנו.. לאן עוד נגיע?
הביתן השני בועט בך בפעם הראשונה, תצוגה יפה של רכבי השטח המרשימים של סדנת OFF-ROAD וכמה משוריינים שהביאו אנשי בה"ד 20 וחברת פלס"ן, אבל מה עם האווירה? חם, חשוך, מחניק. יצאנו במהרה ועברנו לביתן שאחרי – עוד בעיטה. תערוכת רכב ואנחנו רואים בעינינו את הגרסה המתפתחת של שוק מחנה יהודה, זאת אומרת אותה האווירה, רק במקום סגור. מלבד תצוגה יפה של שתי יבואניות מוצרי טיפוח ועוד כמה שמני מנוע בתצוגה שלישית, עמדו להם כמה וכמה דוכנים שניסו למכור לי מגן לסמסונג השבור שלי ואיזה פטנט לא מרשים להכנת סלט ירקות. בישראל כמו בישראל – אם היבואן משלם – מה זה בכלל משנה אם הקשר בין התערוכה למוצרים הוא כמו הקשר בין קיה פיקנטו למרוצי דראג.
משם כבר אין הרבה, יוצאים לשביל בדרך לביתן האחרון. כמה סדנאות מציגות רכבים משופרים – לא משהו שלא ראינו לפני כן, יבואנית מצלמות דרך ובחור שמנסה למכור לנו בלונים. הלחות הורגת ומחירי המשקאות בשמיים.
ביתן שלישי (או ליתר דיוק, רביעי – כי אחד היה כל כך לא מעניין שנזכרתי בו רק עכשיו). כאן לפחות אנחנו מקבלים לוק של תערוכה, עשרות מכוניות חונות זו לצד זו בחוסר סדר מלהיב, הצגת בכורה לרנו-ספורט קליאו ולרנו קפצ'ור מצד אחד, בכורה לאימפלה החדשה של שברולט בצד השני וריינג'-רובר ספורט החדש במרכז הביתן. הלוק הראשוני נעלם מהר ככל שמסתובבים יותר, מכוניות מוכרות, סגורות וסוכני מכירות שמדקלמים טקסטים של אנשי היח"צ.
במבט אישי, אני לעולם לא התלוננתי, תמיד טענתי ששוק הרכב הישראלי קטן ואין כאן מקום לתערוכות ענק מרשימות – טענתי שאנו כחובבי רכב, צריכים להגיע למקומות האלו – לתמוך במפיקים – כי זה מה שיש לנו וכדאי שנשמור על זה. אני חוזר בי – ובגדול – משנה לשנה אני כבר לא מאמין לעצמי כשאני אומר את מה שכתבתי לפני רגע, והאחרונה, 2013 – שמה חותמת ענקית על זה. כל כך הרבה יבואניות בישראל ורק חמש או שש מהן בתערוכה היחידה בישראל? ואלו שכבר בפנים? זה המקסימום שלכם? שלושה רכבים, נציג מכירות ודוגמנית במקרה הטוב?
עני, כל כך עני שאני פשוט מתחנן – תעצרו את המיצג המביש הזה. זו לא תערוכת רכב, זו קבוצה של מכוניות בביתנים חמים וחנוקים. אולם מכירה עבור מעט יבואניות וכמה סוחרי בלונים וכיסויי iPhone היישר מהמזרח הרחוק.
לסיום, אפשר לפחות להודות, להודות לאנשי רבמוטור שבהחלט עמדו בהבטחה שלהם – תערוכת אוטומטור ממתגת את עצמה מחדש – נמוך יותר מבעבר. ניפגש בשנה הבאה – בתקווה שאקבל הזמנה כמובן.
תערוכת אוטומוטור 2013 | צילום: פיליפ רוזין
