השעה 04:07 בבוקר (או בלילה איך שתרצו) והרגע סיימתי לכתוב עוד שלוש חדשות למגזין שלנו. אלו מביניכם שעוקבים אחרי המגזין אולי ראה את השם שלי פעם או פעמיים, אני אחד מהכותבים שמספקים את החדשות למגזין הצנוע שנקרא אוטוספורט. במערכת הכתיבה שלנו יש אפשרות לראות כל מיני נתונים, אף פעם לא ממש התעמקתי בהם. אבל דווקא היום, מכל הימים, יצא לי לבדוק נתון אחד מעניין מאוד. 999 כתבות, חדשות ודיעות כתבתי. 999, לפני הכתבה הזאת. זו הכתבה ה- 1,000 שלי במגזין.
מי היה מאמין שלפני שנתיים וחצי, כשהתיישבתי עם הוגה רעיון המגזין הזה על ספסל בפארק תוך כדי מפגש אני אגיע לרגע הזה. 1,000 כתבות כתבתי. אני פשוט בשוק טוטאלי מהמספר הזה. שנתים וחצי עברו, כמעט שתיים וחצי כתבות ליום. שתיים וחצי כתבות ליום בהנאה מוחלטת. שתיים וחצי כתבות ביום של נתינה נטו. לתת לקהל הקוראים המצומצם דאז (שהיום כבר גדל משמעותית) משהו ממה שקורה בעולם הרכב. יום יום התיישבתי מול המחשב, חיפשתי באתרי החדשות השונים בחו"ל את מיטב החדשות המעניינות על מנת לאפשר לקוראינו להיות מעודכנים.
מדיי פעם גם פינקתי אתכם ואת עצמי באיזו דעה נחמדה על איך זה למשל להיות בעלים של רכב ישן, או מה דעתי על המשטרה בארץ, או איך זה בכלל להוציא רשיון בפינלנד. כל מיני דברים שונים ומשונים. אבל בשורה התחתונה, כשאני יושב וחושב על המספר הזה – 1,000, אני פשוט המום. עם השנים התחברתי למגזין הזה, לאנשים שבו, לאווירה, לרכבים, לעבודה. כן זו עבודה. כבר שנתיים וחצי שאנחנו רודפים אחרי חלום, חלום רטוב. האמת שהחלום הזה מרגיש לי לא אמיתי. לא האמנתי בחיי שאני אזכה לנהוג במיטב הרכבים של שוק הרכב ושעוד יתנו לי לכתוב עליהם את דעתי. תחילה התביישתי, לא ידעתי מה לכתוב. מי אני שאכתוב משהו על רכב שהרגע עליתי עליו? עם הזמן הבנתי שהכל אפשרי. ברגע שיש את האהבה הזאת, את הרצון לדעת וללמוד, המשימות הופכות פשוטות ואין הבדל בין לנהוג בלקסוס חדשה או לכתוב חדשה על סיטרואן שהוצגה בחו"ל.
לפני שהתחלתי לכתוב את המילים האלו פחדתי שההתרגשות תעצור בעדי מלכתוב ואני אכתוב שטויות. אז לפני שזה יקרה, אני אסכם בכך שאני מקווה שזו רק ההתחלה. אני מקווה שזו רק ההתחלה ואתם הקוראים, שקוראים את המילים הללו, תפגשו אותי בעוד 1,000 כתבות מהיום וגם בעוד 10,000. הלוואי שאני אזכה להיות כתב במגזין הנפלא הזה לעוד שנים ארוכות. הלוואי שאזכה לחלוק את חיי, מחשבותיי וכמובן התחביב הבלתי נגמר הזה של "רכבים" עם שאר חבריי למגזין.
אני גאה ומתגאה להיות חלק מהמגזין הזה והכתבה ה- 1,000 שלי היא אולי לא הכי מעניינת, אבל היא בטוח הכי חשובה. לפחות מבחינתי. אני מאחל לכולנו שנים רבות של עשייה מוטורית רחבה ככל האפשר ובימים בהם הספורט המוטורי העממי בישראל רק מתחיל את דרכו, אני יכול להגיד בכנות שאני חי את החלום.