מבחן: טויוטה GT-86 – מחיר ההנאה

מזמן לא הגיעה אלינו מכונית שיצרה כל כך הרבה רעש וציפייה בקרב חובבי הרכב אצלנו, הפורמים רעשו, עיתונות הרכב לא הפסיקה לדבר עליה וסרטוני YouTube סיפרו בהתלהבות על צמד היפניות שהחזירו עתרה ליושנה.

טויוטה GT-86 | צילום: פיליפ רוזין

הספורטיביות של השנים האחרונות הלכו והשמינו, מנועי טורבו השתלטו על העסק והחיבור לנהג הלך ואבד לו בדרך. כאן נכנסת ה- GT-86 יחד עם ה- BRZ של סובארו לתמונה, אין צורך במנוע עתיר סוסים, אין צורך באבזור פנים מפנק ויוצא דופן, אלא מכונית בסיסית וזולה, כזו שתעניק חווית נהיגה אחרת, חווית נהיגה שכמעט שחכנו ממנה, כזו שקשה מאוד למצוא במכונית מודרנית. טויוטה יחד עם סובארו איחדו כוחות, והביאו לעולם צמד שעונה בדיוק על הקריטריונים האלו; מרכב קופה מעוצב, שילדה מאוזנת להפליא, הנעה אחורית וכמובן מחיר שפוי – בחו"ל לפחות.

אני מודה, לילה לפני המבחן היה לי קשה להירדם. אחרי אינספור כתבות שקראתי ממיטב המגזינים בעולם, הציפייה הייתה גדולה. ציפיות כאלה – עתידן להתנפץ בפנים, אמרתי לעצמי וקיוויתי שלא כך יהיה הפעם. בבוקר אני מגיע לסוכנות טויוטה בת"א, אביעד כרגיל מאחר. איך לעזעזל אפשר לאחר ביום כזה ולבזבז דקות יקרות שאפשר לנצל בכבישים, אני אומר לעצמי בלב.

טויוטה GT-86 | צילום: פיליפ רוזין

טויוטה GT-86 | צילום: פיליפ רוזין

כל פעם שאני מושך רכב מבחן מטויוטה פקידת הקבלה הנחמדה צריכה לשכנע את אחד הסוכנים להוציא את הרכב מהחניה, אך הפעם הסיפור שונה, כולם קופצים על העניין ומתנדבים במהרה. ה- GT-86 היא מאותן מכוניות שנראות הרבה יותר טוב במציאות מאשר בתמונות, צבע כתום בוהק עושה לה רק טוב. אני חוטף את המפתחות ראשון ומתיישב במהרה במושב הנהג. מה אביעד חשב לעצמו, גם יאחר וגם יזכה לנהוג? בחיים לא.

ברשותכם, בואו ניגש לעיקר, את בלבולי המוח על איכות הפנים ומרווח הרגליים אשמור לסוף, כאן באנו לנוהג, ומהר. לוח הזמנים צפוף, ואנחנו ממהרים דרומה אל אותם כבישי נהיגה שכולנו כל כך אוהבים.

נוחות הנסיעה מפתיעה לטובה, ה- GT אומנם נוקשה יחסית אבל בהשוואה לרכבים ספורטיבית הנוחות נסבלת ואף טובה למדי. בנסיעה מנהלתית בכביש המהיר ישנם יותר מידי רעשי כביש ורוח, זה אומנם טוב לדעתי בנהיגה ספורטיבית אבל מתיש בנהיגה מנהלתית ארוכה ובחיי היומיום.

תנוחת הנהיגה פשוט מושלמת, אין לי מילה אחרת להגדיר אותה. הישיבה נמוכה מאוד, הרגליים שלוחות הרחק קדימה, המושב עוטף ומחבק וההגה וידית ההילוכים נופלים לידיים.

נותנים בגז, כביש סדום ערד לפנינו,אנחנו יורדים לכיוון ים המלח, ה- GT-86  מציעה אחיזה טובה, אבל לא יוצאת דופן, היציבות הכיוונית טובה גם כן. זוויות הגלגול צנועות והטויוטה משנה כיוון במהירות, ה- turn in מעולה ובסה"כ ההרגשה היא שבהחלט נוהגים במשהו משובח שעבדו וכיילו אותו לא מעט. ההגה מציע משקל טוב אך לוקה מעט בתקשורת עם הנהג. לשמחתנו, מה שלא מעביר ההגה לידיים, מעבירה השילדה דרך המושב ישירות לישבן.

במצב רגיל, בקרת האחיזה מתערבת מוקדם מידי בכל אובדן אחיזה, ולו הקטן ביותר. היא עושה זאת באופן חד ואגרסיבי מידי. במצב הביניים שלה, היא מעניקה קצת יותר חופש אך עדיין ההתערבות מוקדמת מידי לטעמי, אגרסיבית ולא מאפשרת יותר מידי משחק. במצב מנותק לגמרי אפשר כבר להתחיל לשחק, במגבלות האחיזה וכוח המנוע כמובן.

עושים פרסה למטה ומתחילים לעלות, אם בירידה עוצמת המנוע לא ריגשה אותנו, בעליה אנחנו כבר מרגישים בחסרונם של עוד כמה סוסים וקגמ"ים. הטיוטה מצוידת במנוע בוקסר 2.0 אטמוספרי שפותח ע"י סובארו, זה מציע 200 כוחות סוס שמושגים ב- 7,000 סל"ד גבוהים ומומנט לא גבוה של 21 קג"מ שמושגים ב- 6,400 סל"ד סופר גבוהים. המספרים לא רעים על הנייר, אבל מבט מעמיק חושף רצועת כוח של 600 סל"ד בלבד, תוסיפו לזה תיבה אוטומטית ומשקל של 1.25 טון ותקבלו ביצועים פושרים. כן, לא צריך הרבה סוסים על מנת לאתגר ולהנות מהטויוטה, אך היינו מקבלים בשמחה עוד 50 כאלה. לפחות הצליל שמייצר מנוע הבוקסר בסל"ד גבוה נישמע בשרני ומעורר.

רכב המבחן צויד בתיבה אוטומטית בעלת מצב ידני עם מנופים מאחורי ההגה. התפעול הידני נוח מאוד, משפר את מהירות התגובה (הלא גובהה בכל מקרה) ומאפשר לשמור את המנוע בטווח הסל"ד היעיל – הכרחי על מנת לשמור על קצב ראוי. הורדות ההילוכים מלוות בגז ביניים מגניב, בדומה לתיבת ה- DSG של פולקסווגן. במצב הידני התיבה אינה מורידה הילוך בקיק דאון אך כשמגיעים לקו האדום היא מעלה הילוך בעצמה, מה שמקשה לשמור את המנוע בשיא כוחו, במיוחד בדריפטים, התיבה תעלה הילוך ולא יהיה מספיק כוח לשמור את האוטו בהחלקה או על הצד – בלשון דריפטרים.

טויוטה GT-86 | צילום: פיליפ רוזין

בכביש דל אחיזה ואיטי יחסית, כמו זה שמוביל מערד למצדה, מעניקה ה- GT-86 הנאה רבה.  זרוק אותה אל תוך הסיבוב כשהבקרות מנותקות והיא תחליק החוצה בהחלקה פוטוגנית. מעיכה של דוושת הגז בתוך הסיבוב תביא לאותה תוצאה, השליטה קלה, כוח המנוע משחק כאן תפקיד קטן יותר, וההנאה והחיוך שמרוח על הפרצוף מספרים את כל התמונה. במסלול שלנו במנחת כוח המנוע הפושר יחד עם האחיזה הבינונית לא איפשרו לייצר זמנים ראויים. את השעון הצלחנו לעצור על זמן מאכזב של 1:15 דקות.

רכב, מהנה ככל שיהיה, משמש לרוב את בעליו גם ביומיום. אז איך לחיות איתה בעיר? קודם כל תא הנוסעים נעים לשהייה, תנוחת הנהיגה כפי שכבר ציינתי, פשוט מעולה. איכות הפנים טובה וכך גם איכות ההרכבה. הקונסולה המרכזית נאה למראה, וכך גם התפירה האדומה בתא הנוסעים. מערכת המולטימדיה הזכורה לנו מהיאריס שבחנו בעבר טובה ונוחה לשימוש. בנוסף תמצאו בקרת אקלים דו אזורית, כפתור התנעה ובקרת שיוט. מאחור המרווח תיאורטי בלבד, והשתחלות אל המושב האחורי מצריכה גמישות של מתעמלת אולימפית. תא המטען מציע נפח לא רע, בטח ביחס למתחרה הכי קרובה, המיאטה, שאינה מיובאת יותר בייבוא סדיר. תיבת ההילוכים האוטומטית נוחה בעיר ומשכיחה את הצורך במשחק עם ההילוכים בפקקי המרכז, אך היא מעט חובטת וקצת מחוספסת, המצב הידני משפר את המצב ותפעולו נוח. צריכת הדלק הפתיע לטובה, בכל מהלך יום המבחן שכלל נהיגה "מבצעית" וכמה וכמה כבישי נהיגה, מנחת ושיוט מהיר עברה הטויוטה 8 ק"מ לכל ליטר. בשיוט רגוע יותר של כ-120 קמ"ש בכביש 6 הצריכה עמדה על כ-15 ק"מ לליטר.

בסופו של יום GT-86 מקיימת את ההבטחה, ההתנהגות מעולה וההנאה שניתן לייצר מהרכב רבה, תנוחת הנהיגה מעולה, איכות הפנים טובה למדי והיא אפילו שימושית יותר מהמיאטה – המתחרה העיקרית להנעה אחורית במחיר שפוי. אך לצערי היא גם לא חפה מחסרונות, המנוע חלש ומאכזב, ההגה היה יכול להיות טוב יותר, השימושיות נמוכה לעומת הוט האצ' ספורטיביות אחרות והמחיר פשוט גבוה מידי. תמורת GT-86 ידנית תיפרדו מ- 229,000 שקלים, לגרסה האוטומטית תצטרכו להוסיף עוד 10,000 שקלם, בהחלט תענוג לא זול. אבל אם חשקה נשפכם ברכב הנאה אחורית, מהנה ומלהיב במחיר שפוי, יחסית כמובן, זו כנראה האופציה היחידה שעומדת לרשותכם.