בשנתיים האחרונות חווה קטגוריית מכוניות המיני בישראל פריחה. את המהפכה התחילה הסוזוקי אלטו, שהציעה מחיר תחרותי למדי בגרסה הידנית. אך לאלטו היו לא מעט חסרונות: בנוסף על היותה לא בטיחותית (רק שלושה כוכבים במבחן הריסוק), באלטו הרגשת שמדובר במכונית זולה. שחסכו עליך. מהר למדי הצטרפו לאלטו מתחרות נוספות, שלקחו את נוסחת האלטו צעד אחד קדימה: מחיר יקר רק במעט, אך איכות חומרים ואיכות חיים משופרים בהרבה. בתזמון מושלם עם עליית מחירי הדלק, כבשו הישראלים את הסגמנט החדש בהמוניהם. לסגמנט זה מצטרפת הפיקנטו החדשה. האם יש בו מקום למתחרה נוספת? כמאמר מנחם הורוביץ, "יצאנו לבדוק".

למבחן לגרסה הידנית: קיה פיקנטו ידנית – יותר הילוכים, פחות כסף

לקיה פיקנטו עיצוב מתוק | צילום: איגור קנופוב

סטטי | קיה פיקנטו היא מכונית חמודה. זה לא אני שקבעתי – זה הקהל. במהלך היומיים שביליתי עימה, משך רכב המבחן הספק-ירוק-ספק-צהוב-זוהר לא מעט תשומת לב.

לפניכם דו-שיח טיפוסי, אחד מרבים: "האם הרכב מומלץ?" שאל השכן לרמזור. "כן", עניתי, "רק קח את הגרסא הידנית – היא זולה משמעותית ואמורה להיות חסכונית בהרבה". "כמה עולה הגרסה הידנית?" שאל השכן. "רק 62,000 שקלים", עניתי. "זהו? יש מימון?". לזה כבר לא יכולתי לענות, והפניתי אותו לסוכנות. ההתעניינות בפיקנטו לא נגמרה ברמזור: את ערב יום העצמאות ביליתי עם חברים, וגם שם נשאלתי על הרכב החדש והלא מוכר. גם במהלך הבילוי המשפחתי למחרת קבעה בת-זוגתו של קרוב משפחה שמדובר ברכב חמוד, והיא הייתה שמחה לאחד כזה כרכב שני לאודי Q7 המשפחתית. ניחשם נכון. השאלה האלמותית "רק 62,000 שקלים לרכב חדש?" חזרה על עצמה גם כאן. אותו הריטואל חזר על עצמו גם בתחנת הדלק ובחניון. תשומת לב כזו זכורה לי רק כשביליתי עם רכבי קבריולה נוצצים – ומדובר במחמאה רצינית לפיקנטו.

דרך-אגב, ה'ניסוי' האנטרופולוגי עם הפיקנטו הביא אותי למסקנה שעדיין בישראל לא מעט אנשים מופתעים לשמוע שאפשר לרכוש תמורת כ-60,000 שקלים רכב חדש 'עם הניילונים'. לתשומת לבכם, מחלקות הפרסום והיח"צ.

מכונית קטנה לא חייבת להרגיש זולה

בתנועה | משיקולים לוגיסטיים, אנו בוחנים דווקא את גרסת ה-1.25 האוטו' ולא את גרסת ה-1.0 הידנית. מחירה של זו הוא כ-74,000 שקלים (קצת יותר מ-76,000 שקלים לרכב המבחן, שכלל חישוקי סגסוגת והגה וידית הילוכים מצופי עור).

כבר בכניסה לפיקנטו היא מפתיעה; קיה מראים לנו שמכונית קטנה לא חייבת להרגיש זולה. ואכן, נעים לשבת בפיקנטו. אלמנטים מהעיצוב המקורי ממשיכים לתוך תא הנוסעים: כך, לדוגמא, חישור ההגה המקורי למראה. לוח השעונים אינפורמטיבי (אם כי כמו ברוב המכוניות החדשות, אין שעון חום מנוע. את מקומו מחליפה נורת 'נדפקת': קרוב למדי שכשתשימו אליה לב יהיה הדבר מאוחר מדי). האבזור עשיר, ובין השאר תוכלו למצוא (בכל הגרסאות, גם ב-1.0 ליטר הזולה) 6 כריות אויר, עיגוני איזופיקס, מחשב דרך וחיבורי USB ו-AUX למערכת הסטריאו.

עם התחלת הנסיעה בתנועה העירונית והצפופה של תל-אביב, הפיקנטו ממשיכה להפתיע: תיבת ההילוכים מתפקדת ביעילות, והפיקנטו הזריזה משתחלת בקלות בין התנועה. קוטר הסיבוב הקטן, שדה הראיה החוצה והמימדים הקומפקטיים מסייעים במציאת חניה. נוחות הנסיעה טובה, והמתלים סופגים היטב את שיבושי הכביש.

הפיקנטו אינה רק מכונית עירונית: בתנועה בינעירונית היא צוברת תאוצה בקצב יפה, וגם כשהעמסתי לתוכה חמישה (!) מבוגרים, עלתה את עליות השומרון ללא כל בעיה (אם כי כמובן שהיה צורך לאמץ את המנוע ו'למשוך' את ההילוכים). בתנועה בינעירונית מישורית הפיקנטו תשייט ללא שום בעיה גם במהירויות-שלילת-רישיון. עקיפות מתבצעות ללא בעיה אף הן. המושבים הקדמיים התגלו כנוחים למדי בנסיעות ארוכות.

הפיקנטו נראית קטנה מבחוץ, אך מרווח הפנים מצויין. ארבעה מבוגרים יוכלו לחיות בתוכה בשלום, עם מרווח טוב לראש, לברכיים ולכתפיים. חמישה מבוגרים יוכלו להדחס אף הם, אם כי אין ערובה שישארו חברים. את הנסיעה למפגש ערב יום העצמאות ניצלתי לפידבקים משלושת הנוסעים במושב האחורי – זה האחרון התגלה כצפוף מדי לשלושה נוסעים. את הפרמיה על מרווח הפנים משלמים בגודל תא המטען; זה קטן מדי (עגלת תינוק לבטח לא תיכנס), אך נוח להטענה.

מנוע קטן אך נמרץ | צילום: איגור קנופוב

לפיקנטו מצב ECO – שמשום מה לא היה מופעל כשקיבלתי את הרכב מהסוכנות (לאלו שמתעצלים לקרוא את ספר הרכב, נספר כי אפשר להפעילו דרך לחצן מחשב הדרך). אך גם עם מצב ECO דלוק צריכת הדלק הייתה טובה, אך לא מבריקה כמצופה מרכב מיני בגודלה של הפיקנטו. בשיוט רגוע צרכה הפיקנטו כ-15.5 ק"מ לליטר. בנסיעה עירונית צרכה כ-10 ק"מ לליטר ובנסיעה בינעירונית 'לא רגועה' (עליות השומרון, שיוט מהיר+, תאוצות מזדמנות ורכב עמוס) נרשמה צריכה של כ-12 ק"מ לליטר.

לשלילה נציין את האורות הגבוהים: אלה פשוט חלשים מדי ולא מספקים תאורה נאותה. גם מההגה לא חסכנו ביקורת: משקל ההגה עולה עם הגברת המהירות, אך ההגה אינו מתמרכז מעצמו ביציאה מסיבוב. אחרי נסיעה מנהלתית קצרה מתרגלים לזה, אך הדבר עדיין מפריע פה ושם.

זהו, נגמר? | זהו, שלא. הפעם יש הדרן לכתבה. לחובבי הנהיגה נספר כי הפיקנטו מפתיעה לטובה ביכולתה הדינמית. בקרת ה-ESP ליברלית מאוד, והשלדה נענית לפרובוקציות ומעשי קונדס. לאלו מכם שיחפשו להשתעשע עם משחקי זנב, נספר כי הפיקנטו מגיבה היטב להעברות משקל יזומות, ומערכת בקרת היציבות נותנת חופש פעולה. כך, בכבישים המפותלים (וגם בכיכרות האהובות עליי) הפתיעה הפיקנטו לטובה. האחיזה טובה (בהתחשב בייעוד המכונית ומידות הצמיגים), והצמיגים יספרו לכם (בדרכם הקולנית) על מצבה.

לסיכום | יש מתחרה חדשה וראויה בסגמנט. לקיה פיקנטו עיצוב מתוק, נוחות נסיעה וביצועים טובים. כבונוס, היא אפילו מהנה לנהיגה, די במפתיע. בתכונות אלה היא מזכירה לנו חלק ממכוניות מיני של פעם. במידה ודוושה שלישית לא עושה לכם בחילה, היינו ממליצים לכם לשקול דווקא את הגרסה הידנית, הזולה משמעותית (ולבטח גם חסכונית יותר – אם כי עדיין לא בדקנו זאת). כל שנותר הוא לחכות לתוצאות מבחן הריסוק (הפיקנטו שנבחנה נכון להיום היא הדגם הקודם) – אנו מקווים בשבילכם שהפיקנטו תציג תוצאה טובה, כי ממש אהבנו אותה.