כמו שאני תמיד אומרת, הסיפורים המעניינים או המצחיקים ביותר הם סיפורים אמיתיים, שכאשר הם נוגעים במין הנשי הם מתרחשים לעתים לא נדירות בהחלט. חבל שכל אישה הנוסעת ברכבה, לעתים כה נדירות גם נוהגת בו.

באחד הימים בשבוע האחרון יצא לי לראות מקרה ספק משעשע, ספק טרגי. בחזרתי הביתה לאחת ההפסקות צהריים, שמתי לב לשכנה שירדה למטה, התיישבה באוטו, סובבה את המפתח בסוויץ', אך אבוי – שום דבר נוסף מעבר לכך לא קרה. מה מוזר היה הדבר שכאשר היא חזרה על אותו ריטואל ידוע, הרכב עדיין סירב להניע. אחרי פעם עשירית כנראה הבינה האישה ששום דבר לא מתקדם, יצאה מהרכב, סגרה את הדלת, בעטה בגלגל (כמו שכנראה בעלה לימד אותה) ובפניקה מוחלטת התקשרה לשכנה נוספת, שרכבה אמנם חנה בחניה המשותפת אך כעבור דקות אחדות התברר כי לא הייתה בבית והגיעה במונית ספיישל כדי לחלץ את השניה ממצוקתה.

אחרי מילות עידוד אחדות "שהכל יהיה בסדר", כמה דמעות וממחטה אחת, הוחלט ע"י צוות "המומחיות" כי האוטו כנראה חולה וסובל מסינדרום "המצבר המת" וכדי לפתור את הבעיה יש צורך להטעין אותו. מרוב השמחה באיתור התקלה פרצו שתי השכנות במחול מסביב לרכביהן, למרות שלא הבנתי בהתחלה על מה השמחה, אחרי כחמש דקות התברר לי שהן פשוט חיפשו את אותו הכפתור המסתורי שפותח את מכסה מנוע הקסום. בהתחלה מצאו את הקסם ברכב מספר אחד, הלא הוא הרכב הלא מניע, לאחר עוד שלוש דקות מצאו את אותו המנגנון ברכב השני שממנו באופן היפותטי לחלוטין תתבצע העברת אנרגיה. אבל אז התברר אסון נוסף: אם תשאלו גברים במה מעבירים אנרגיה קסומה ממצבר א' למצבר ב' ישר יענו לכן שזה ברור, הלא הם הכבלים, אך התברר כי עובדה זאת לא הייתה ידועה לשכנותיי לכן מצאו את עצמן במבוי סתום. כמובן שאם תשאלו אותי, המבוי הוא לא היה הדבר היחידי שהיה סתום באותו צהריים נפלא. אחרי מספר דקות של גל שני של פניקה, החליטו הנשים לעצור רכב נוסף ולהתייעץ עם הנהג מה לעשות הלאה.

מה לעשות שברכב אותו הן הצליחו לעצור נהגה שכנה מספר שלוש? היא החנתה את מכוניתה בחניה הצמודה, הפגינה ידע מבריק בנושא מכונאות/חשמל ברכב והוציאה מבגאז' מכוניתה את הכבלים הקסומים. בחלוקת הוראות, שכנה שלוש יכולה בקלות להתחרות עם רס"ר טהיטו המיתולוגי מבה"ד 1. היא הורתה לשכנה אחת ושתיים להזיז את הרכב הבעייתי כך שהקדימה שלו יסתכל באופן מדויק לקדימה של הרכב התקין, כדי שניתן יהיה לחבר כבלים לפלוס ומינוס לשני המצברים בשני הרכבים. מה ששכנה שלוש לא ידעה זה שהרכב הבעייתי לא מתכוון לוותר לשלישיה ולא מתכוון לזוז ממקומו. אחרי כעשר דקות של מאמצי שווא, התייאשה שכנה מספר שלוש והודיעה בחגיגיות כי היא חייבת "לטוס" ושהן מוזמנות להחזיר לה את הכבלים לאחר השימוש בסיום יום עבודתה.

באותו הזמן בדיוק, למזלן של שתי הגאוניות שלנו, עבר בסביבה הבן הצעיר של השכן ממול, אמנם לא על סוס לבן אלא על טוסטוס שחור שכנראה למד היטב בטירונות כי עזרה לשתי נשים במצוקה שלא מסוגלות להניע את רכבן, היא המשימה הלאומית החדשה בצבא הגנה לישראל. בצורה מיומנת קפץ מן הטוסטוס שלו תוך כדי עצירה, בחן היטב את המצב הקשה שנוצר, הורה לאישה שרכבה תקין להניע, כיוון אותה בכל עשר הפעמים שהיא ניסתה לתמרן כדי להתיישר עם הרכב הדומם, העיף אותה מהרכב, נכנס במקומה, הזיז את הרכב לתנוחה הרצויה, דומם את המנוע, חיבר את הכבלים, הניע שוב וכך גבירותיי ורבותיי, לאחר מספר דקות קם הרכב הגוסס לתחיה, מוכן להמשיך נסיעה לחשמלאי הקרוב כי כפי שהתברר את המצבר האומלל היה צריך להחליף כבר בשנת 2008.

לסיכום: שלוש נשים, שתי מכוניות, סט כבלים אחד ושלושים ושמונה דקות של ניסיון לטעינה. גבר אחד, שתי מכוניות, סט כבלים אחד ושלוש דקות עד לטעינה מוצלחת. נשים יקרות, מאחר וגם אתן נוסעות במכוניות שלכן ולפעמים גם הבעל/החבר שלכן לא נמצא בבית ואתן כן צריכות להגיע ליעד הרצוי, לא כדאי לפחות לשאול את בני הזוג שלכן איך לעזאזל מטעינים מצבר?