מבחן: לנד-רובר ריינג'-רובר וולאר – גם יפה וגם חכם

החזאים הזהירו מפני הסערה של יום שישי – זמן מצוין לנסוע לראות שטפונות (בזהירות המתבקשת). בחמש וחצי בבוקר אספתי את ריינג' רובר וולאר (אני מתעורר בקלות כשיש סיבה טובה לצאת מהמיטה) ונסענו למדבר יהודה.

לנד-רובר ריינג'-רובר וולאר | צילום: דביר אברהם

ריינג' רובר וולאר הוא, לטעמי, אחד הרכבים היפים. ידיות הדלתות הן פריט שלקוח מעולם רכבי הקונספט (יוצאות החוצה חשמלית כשצריך לפתוח), החזית מרשימה, הצללית ארוכה והופכת לנמוכה מאחור. העיצוב נשמך פנימה גם לתא הנוסעים היפהפה, עם קונסולה מרכזית עתידנית שמשלבת כפתורים פיזיים ומסכי מגע עם גרפיקה מרהיבה. אותם הכפתורים שולטים על פונקציונאליות שונה, כאשר הגרפיקה סביבם משתנה. גם הגרפיקה בכפתורי ההגה משתנה בהתאם לפונקציונאליות – לדוגמא, כאשר נכנסת שיחה מופיעים כפתורים ייעודיים לדיבורית. הפתיעה אותי העובדה שתפעול כל הממשקים האלו אינטואיטיבי ונוח. בדגם ה-HSE שקיבלנו יש גם מסאז' במושבים הקדמיים וגם תאורת מטריקס-לייזר שמרחיבה דעתו של אדם וגם את שדה הראיה: עוצמת ההארה פנומנלית – באור הגבוה מדדתי ומצאתי שתמרורים מוארים במרחק של כמעט קילומטר! – ובנוסף האור הגבוה 'יודע' לזהות רכבים ממול ולא לסנוור, כאשר שאר הסביבה עדיין מוארת בתאורה חזקה. למותר לציין את צבע התאורה הלבן-בוהק. מערכת הסטראו – תצורתה משתנה כתלות ברמות האבזור, אנחנו קיבלנו את הגרסה היקרה שלה – מציעה איכות שמע מצוינת וקליטת רדיו בין הטובות שפגשתי. חובבי אודיו שרוטים כמוני שעדיין מאזינים לדיסקים (או סתם אנשים old school) יגלו שהמערכת לא מגיעה עם נגן דיסקים (אופציה בתשלום). המושבים מפנקים ומשענת הראש רכה, אך שימו לב שדגם המושבים משתנה גם הוא כתלות ברמת האבזור; בדגם ה-SE בו ישבתי באולם התצוגה היו המושבים פחות מפנקים, אם כי ייתכן שהוא צויד במושבים נוקשים יותר בגלל חבילת ה-R-DYNAMICS – הנה לכם שיעורי בית… נשגב מבינתי (לא באמת, זה בטח כדי להוזיל אותו עוד. היגיון עקום של משרד התחבורה) מדוע הוולאר מגיע עם מובילאיי במקביל למערכות בטיחות מקוריות (כולל סטייה מנתיב). מה אכזב? המרווח לברכיים במושב האחורי סביר בלבד, והריפוד לתקרה מחוספס למגע – ברכב כזה ברמת אבזור כזו אני מצפה לאלקנטרה.

בנסיעה, בזכות מתלי האוויר, הוולאר מציע נוחות נסיעה נעימה ומפנקת כל עוד השיבושים קטנים. בכביש המוביל לנבי מוסא – שחלקו די משובש – הוא הציע נוחות נסיעה מדהימה. ועדיין, שיבושים חדים יותר מורגשים יותר מהצפוי וכאן התאכזבתי. בידוד הרעשים טוב, אך לא מושלם. אולי זה עניין של גודל הציפיות עמן הגעתי. הוולאר מציע מצב נהיגה דינאמי, ויצא שבדרך חזור ממדבר יהודה עשיתי את כביש סדום-ערד בעליה (היה אפילו יבש) אז בדקתי אותו וגיליתי שהיכולת הדינאמית בכביש המפותל מפתיעה לטובה. אנחנו קיבלנו את מנוע הדיזל 240 כ"ס, והביצועים טובים מאוד בכל מצב – אבל אין מחץ כמו במנועי דיזל חזקים. נראה לי שביצועים חזקים הם לא מה שיחפשו רוב הלקוחות. הפתיעה במיוחד צריכת הדלק: ליטר ל-12 ק"מ בנסיעה משולבת שרובה בינעירוני ורובה בעלת אופי רגוע – אך כללה גם שיוט זריז פה ושם ומעט תאוצות חזקות, וגם עליות (אם כי לכל עליה יש גם ירידה). יפה מאוד!

את יכולת השטח לא בדקתי לעומק – לא רציתי להיות 'הכתב ההוא' שדפק את הוולאר. ממה שכן מצאנו, מערכת ההנעה יודעת לתפקד יפה בתנאים מעט בוציים – ויש לי תחושה, שמבוססת על ניסיון עם מערכת בקרת המשיכה של לנדרובר בדגמים אחרים, שהוולאר יציג יכולת שטח מרשימה מאוד ללקוח האמיץ שיכניס אותו לשטח ויסתכן בענפים שורטים ומכות בפגושים. כמובן שישנם מצבי שטח שונים שמשפיעים על כיול בקרת המשיכה, על הנעילה האוט' של הדיפרנציאל המרכזי ועל גובה המרכב, אבל אין הילוך כוח (ולא נראה לי שמישהו מהלקוחות ירצה). התצוגה העילית החדה והבהירה מציגה את נתונים השטח השונים – מגניב וגאוני. יש גם מצב מיוחד שנועד לחילוץ מתקיעה – למזלי לא בדקתי אותו לעומק!

את המבחן אני מסיים בפקקי יום ראשון, בעודי מחזיר את הרכב לבעליו החוקיים. הטוקבקיסטים אוהבים לכתוב שגם רכבי יוקרה בסופו של דבר עומדים בפקק, אבל פה הפקק נעים יותר: מערכת הסטראו מנעימה את הזמן, המסאז' פועל (בדגם ה-HSE) ובקרת השיוט האדפטיבית נוהגת לבד בפקק (אם כי עדיף לשים עליה עין, כי היא מבחינה מאוחר מדי ברכב חותך. יכול להיות שהיא גם תבלום, אבל לא היה לי אומץ לבדוק את זה לעומק).

בשורה התחתונה, ריינג' רובר וולאר הוא רכב מיוחד ויפהפה. הוא מפנק, נעים לנסיעה, מציע יכולת שטח ואפילו מהנה לנהיגה בכביש המפותל. בגרסת הדיזל שקיבלנו הוא אפילו חסכוני. את מחיאות הכפיים הוא מרוויח ביושר.

לנד-רובר ריינג'-רובר וולאר | צילום: דביר אברהם