מבחן: סיאט איביזה החדשה – צעירה בגוף ובנפש

סיאט איביזה הקודמת הייתה מכונית מצליחה מאוד: שילוב של עיצוב נאה ותמחור אגרסיבי גררו הצלחה מובנת. עכשיו האיביזה החדשה מגיעה למבחן – עם מנוע 1.0 ליטר של הקונצרן (115 כ"ס – שימו לב שגרסת רפרנס הבסיסית מגיעה עם הספק 95 כ"ס) וברמת הגימור STYLE.

סיאט איביזה 2017 | צילום: פיליפ רוזין

יש לאיביזה אופי צעיר. זה מתחיל בקטלוג המגניב, ונמשך דרך הצבעים: יש אפשרות לכתום או לגוון ייחודי שנקרא "רוז מתכתי". היינו אמורים לקבל את האיביזה בצבע האחרון, אבל בסוף קיבלנו לבן. למה להוציא רכב הדגמה לבן?!. האופי הצעיר ממשיך עם התנהגות כביש כיפית, כמו בקטנות של פעם. תגובות שלדה זריזות כולל הידוקי זנב, שומעים את המגבלות מתקרבות דרך רעשי הצמיגים – אחלה סוג של תקשורת עם הרכב, מעט מאוד תת היגוי וטרן-אין מצוין.  ברמת הגימור FR מוסיפים לאווירה גם מושבים משודרגים, פנסי LED אחוריים מגניבים וגג שמש ועוד. ברמות האבזור FR PRO ו-FR EVO הגבוהות יש, בין השאר, גם פנסי FULL LED, מערכת סטראו משודרגת של ביטס ומושבים משולבי עור ואלקנטרה – בדיוק מה שצעירים אוהבים (וגם אני). דגם ה-FR EVO מגיע גם עם עם 150 כ"ס ותיבת הילוכים ידנית. מערכת המולטימדיה שמגיעה ברמת STYLE והלאה (ברמת הבסיס יש 5" לא צבעונית) מציעה גרפיקה יפהפיה. תא הנוסעים של האיביזה כולל הרבה פלסטיקים קשיחים – אבל עיצובו יפה, הוא נעים לשהייה ובגרסאות הגבוהות מציע תחושה 'עשירה' יותר (ביטוי של זקנים שלא מתאים לכתבה). ברמת הגימור שקיבלנו אין תאורה למושב האחורי.

מרמת הגימור STYLE יש מערכת בקרת שיוט אדפטיבית שעובדת יפה ומאפשרת נסיעה אוטונומית למחצה בפקקים – אבל יש לה כמה באגים: כשרכב 'חותך' אותה היא לא מאטה ומדליקה התראה שצריך לעצור במקום להאט. כנראה שממש לפני התאונה בלימת החירום תתערב – לא התחשק לי לבדוק. אחרי עצירה מלאה (יותר משתי שניות בפקק) היא מדליקה התראה שצריך ללחוץ על הברקס, ואם מתעלמים (נניח, כי ריכוזכם הוסח בגלל הנהיגה האוטונומית) היא ממשיכה לנסוע (כי הרגל לא על הברקס). אגב, הווליום של התראת הבלימה נמוך מדי לטעמי. נציין לטובה שבכל רמות הגימור יש מערכת לסיוע בבלימה אוטונומית שיכולה בהחלט למנוע תאונה. מדגמי 2018 כנראה שיהיה גם מובילאיי עקב דרישה רגולטורית.

בנסיעה, מנוע ה-1.0 מציע אופי צעיר וזריז וביצועים מצוינים – אבל בנסיעה רגועה הוא רועד באופן לא נעים כי תיבת ההילוכים מעלה הילוכים מהר מדי לטובת חסכון. מצב ספורט פותר את הבעיה, אבל מושך את ההילוכים ללא צורך עד ל-3,000 סל"ד גם בנסיעה רגועה (בסקודה פאביה התאומה, אגב, מצב ספורט לא מושך סתם – אולי כיול הגיר מבוצע בהתאם לאופי הרכב וקהל היעד). תיבת ההילוכים במצב ספורט משתפת פעולה יפה עם המנוע. וכל הטוב הזה מגיע עם צריכת דלק מצוינת של ליטר ל-13.5 ק"מ בתוואי שרובו בינעירוני, חלקו רגוע וחלקו מאוד חזק (גם לי יש אופי צעיר כשאני מקבל אוטו כיפי…). מציקה היא מערכת הסטארט-סטופ שעוצרת אפילו לפני עצירה מוחלטת ומתעוררת מאוחר. נוחות הנסיעה טובה רוב הזמן למעט שיבושים קשים – וזה מפתיע לטובה כשנזכרים בהתנהגות הכביש הכיפית – אך בידוד הרעשים בינוני. המושבים היו נוחים בנסיעת המבחן הארוכה ותנוחת הנהיגה מצוינת.

בשורה התחתונה, אהבתי את הסיאט איביזה – ויש לי תחושה שברמות הגימור הגבוהות יותר הייתי אוהב אותה אפילו יותר. התנהגות הכביש כיפית (מסקרן אם הצמיגים הרחבים ברמות הגימור הגבוהות ישפיעו על כך, ולאיזה כיוון). הביצועים זריזים, אבל היא גם חסכונית; העיצוב יפה; ברמות הגבוהות יש שפע של אבזור; והכל ארוז בתמחור טוב ובצבעים יפים (כאופציה). החסרון המהותי היחידי שלה, כמו שאני רואה אותו, הוא בידוד הרעשים הדי בינוני.

סיאט איביזה 2017 | צילום: פיליפ רוזין