מבחן: סיאט לאון קופרה 290 (מתיחת פנים) – מה נשתנה?

את הלאון קופרה אביאל כבר בחן. אבל עכשיו היא עוברת מתיחת פנים: קצת שדרוג בתא הנוסעים, עוד 10 כ"ס (290 במקום 280). אבל כשמציעים לכם לקחת קופרה למבחן לא אומרים לא – והנה אנחנו כאן.

סיאט לאון קופרה 290 | צילום: דביר אברהם

תא הנוסעים של הלאון קופרה הוא מקום נעים להיות בו: חומרים טובים, תאורת אווירה – אדומה בקונסולה המרכזית (המבריקה), לבנה בתא האחסון וברגליים, ובעלת צבעים משתנים לבחירה בדלתות, וריפוד אלקנטרה בדלתות. תנוחת הנהיגה מעולה, והמושבים מצוינים: מרופדי עור-אלקנטרה, תומכים ונוחים גם בנסיעות ארוכות, ובדגם ה-5 דלתות הם מתכווננים חשמלית (יש אופציה למושבי ספורט, שלא היו ברכב המבחן – והם לא חשמליים). בכלל הקופרה נעימה לנסיעה מנהלתית, ונוחות הנסיעה סבירה כשהמתלים האדפטיביים במצב קומפורט. בידוד הרעשים סביר כשהאספלט בינוני (רעשי כביש), אך טוב כשהאספלט סלול היטב. מה שכחתי? תא הנוסעים קרקש וזמזם על שיבושים, ואיכות השמע במערכת הסטראו טובה, בין השאר בזכות סאב וופר שממוקם בתא המטען. ואם כבר מערכת הסטראו – לא הבנתי מדוע תצוגת השירים במסך המרכזי לא מראה את השיר המתנגן כאשר עוברים את השירים הראשונים – במסך המרכזי דווקא רואים את שם השיר והאמן. בגרסת החמש דלתות הקופרה היא מכונית פרקטית למשפחה, אבל שימו לב למרות הנעתה הקדמית תעלת הינע לוקחת את המקום לרגליים של הנוסע האמצעי מאחור. לזכות הקופרה נציין תשע כריות אוויר בגרסת החמש דלתות או שבע בגרסת השלוש דלתות (כמה מספרים במשפט אחד…) ולחובתה היעדר מערכת בלימה אוטונומית במצבי חירום.

טוב, למרות שתא הנוסעים דווקא הנעים לי את הדרך למסלול בפצאל – דיברנו עליו מספיק. אנחנו כאן בשביל לראות איך הקופרה מתנהגת. וכאן, צריך להבחין בין הכביש הציבורי ובין המסלול – וגם בכביש הציבורי צריך להבחין בין כבישי נהיגה סלולים היטב, לבין כאלו הסלולים פחות טוב או איטיים יותר. באלו האחרונים, הלאון קופרה מאפשרת משחקיות של השלדה, הוצאת זנב כשרוצים ואפילו 'משחקי כיכרות'. על כבישים סלולים, לעומת זאת, מדובר במכונית שמכוילת לייצר קצב מהיר מאוד: הדיפרנציאל המכאני מוציא אותה יפה מסיבובים ומבטל ביעילות תת-היגוי, והאחיזה גבוהה. אבל זה הסתייגות: במצבים מסוימים, כתלות באיכות האספלט, קיבלנו היגוי יתר כשפקודת ההגה לא הייתה 'עגולה' והדרגתית בדיוק לפי הספר – ובהתחשב בעבודה שאין תקשורת בקופרה, טוב שיש בקרת יציבות. עוד נקודה: אביאל (זה מהפסקה הראשונה) נהג על שתי הגרסאות על אותן הכבישים, וטוען שדווקא בגרסה הקודמת הדיפרנציאל אגרסיבי יותר בביטול תת-היגוי.

החלק השני שעליו אני רוצה להתעכב הוא המסלול. בהקפות הראשונות, כשלא ניסיתי להגיע למאה אחוז מהיכולת, דווקא נהניתי: האחיזה גבוהה, ותגובות השלדה טובות. ברגע שמעלים את הקצב עוד ועוד, מגלים שהדיפרנציאל לא מצליח לרסן ביעילות את תת ההיגוי, ושהברקסים דועכים אחרי מספר הקפות. במאמר מוסגר צריך לציין שמסלול חושף את המגרעות של כל מכונית, למעט יחידות סגולה.

מה לגבי הביצועים בקו ישר? לא בדקנו את הגרסאות זו מול זו – אבל הם מצוינים. תיבת ההילוכים היא משת"פית נאמנה עם העברות מהירות – אבל על אספלט חלק ההנעה הקדמית מתקשה להוריד את הכוח לכביש, וזה המצב גם כשמפעילים את בקרת השיגור על אספלט חדש. צריכת הדלק עמדה על בין ליטר ל-8 לליטר ל-10 ק"מ, בתוואי שרובו בינעירוני וכתלות בחשק ללחוץ על דוושת הבנזין (והיה חשק) – לא רע לכאלו ביצועים.

לסיכום, הסיאט לאון קופרה מתוחת הפנים תתאים לרוב הלקוחות הפוטנציאליים: היא מאוד מהירה ופרקטית, ולדעתי גם יפהפיה, בפרט גרסת מרכב ה- 3 דלתות. אניני הטעם שיחפשו ניואנסים בהתנהגות הכביש – יאלצו לחפש אותם במקום אחר.

סיאט לאון קופרה 290 | צילום: פיליפ רוזין