מבחן: אאודי RS7 – טיל קרקע-קרקע

אתם מכירים אותם, המשעממים האלו שבכל פעם שמדברים על איזו מכונית מעניינת, ישר הם אומרים את המשפט המעצבן "מה כבר יש לעשות איתה כאן בארץ"?. ואיכשהו, עם האאודי RS7, מצאתי את עצמי אומר את המשפט הזה לעצמי. הרי אני אוהב מאוד לנהוג, ומכיר כמעט כל כביש נהיגה 'מעניין' בארצנו הקטנה. ועדיין, אחרי 24 שעות עם ה-RS7 – מצאתי אותה 'גדולה' על ארצנו הקטנה. הרי המהירות והקלילות בהן היא מגיעה ל-200 קמ"ש (לא באמת בדקתי; יש סרטונים ביוטיוב הקרוב למקום מגוריכם) הופכת כל ישורת קצרה לפוטנציאל לעבירה. שילוב ליטוף קל של דוושת התאוצה וממל"ז, מצלמת מהירות או מכמונת 'דבורה' – ואתם נטולי רישיון. או בכלא.

אאודי RS7 | צילום: פיליפ רוזין

ולמרות זאת, הקלילות המשכרת והמשקרת של התאוצות תעשה לכם כיף גם במהירויות שאינן בהכרח שוללות רישיון (אלא 'רק' ברירת קנס+נקודות). כיף עם האאודי RS7 גם בלי להגיע ל-200 קמ"ש. זו לא רק התחושה של לנסוע במשהו באמת מיוחד – אלא גם העיצוב והסאונד. וכמובן שעקיפות כיפיות וקלילות כמו שתמצאו כאן – גם אם מדובר בעלייה – הן גם עניין בטיחותי, מעבר להנאה.

חוץ מזה, אאודי RS7 היא יופי של מכונית ליומיום (וכזו היא גם ה- A7 שכבר בחנו). קודם כל, היא שימושית, תא המטען גדול וגם נוח להטענה. מעבר לכך, יש כאן מתלי אוויר, וזה אומר שבמצב 'קומפורט' של המתלים המכונית הזו נוחה על רוב השיבושים (למעט הקשים יותר) למרות גודל החישוקים המוגזם ולמרות היעוד הספורטיבי. גם בידוד הרעשים מצוין (בין השאר יש זכוכית כפולה בחלונות הקדמיים). ותא הנוסעים, שגם לו חלק באווירה, איכותי ונעים לשהייה. המושבים נאים, ויש גם דיפונים מקארבון-פייבר. האבזור, לעומת זאת, סביר בלבד ביחס למחיר: יש כסטנדרט פריטים שאוי-ואבוי אם לא היו במכונית במחיר הזה, כמו פנסי LED (מטריקס LED המשוכללים, שמונעים סינוור של רכבים באור גבוה, הם אופציה בתשלום), מערכת סטראו עם 14 רמקולים של Bose, מושבי עור עם לוגו RS כאשר הקדמיים מתכווננים חשמלית, חלון גג נפתח ועוד. ויש המון אופציות, בהמון תשלום. וכמה הערות: ראשית, מערכת הסטראו של Bose, לטעמי (לשמיעתי, יותר נכון) ממש לא ברמה של האוטו. חוץ מזה, תנוחת הנהיגה טובה והמושבים מעולים – נוחים ומתכווננים היטב – אבל העובדה שהתמיכה לראש היא חלק מהמושב ולא מתכווננת עלולה להפריע לחלק מהאנשים, כתלות בתנוחת הנהיגה.

המספרים מספרים על 560 כ"ס מ-8 צילינדרים ו-3.9 שניות ל-100. איך זה מרגיש, אתם שואלים. כתבת מבחן – חווייתית ומערבת ככל שתהא – לעולם לא תצליח להעביר 3.9 שניות ל-100. אבל כן נוכל לספר לכם שבעזרת בקרת השיגור, המכונית הזו תדביק אתכם לכסא ביציאה מהמקום, כמו שמעט מכוניות יודעות לעשות. וגם תאוצות הביניים כאן הופכות את שאר המכוניות לאובייקטים כמו במשחק וידאו. הכי אהבתי להאיץ ב'חצי דוושה' במין קלילות כיפית. זה כיף, אבל צריך המון משמעת עצמית עם מכונית כזו. חוץ מזה, הסאונד המדהים בהחלט מוסיף לתחושות גם בהאצות בדוושה מלאה וגם ב'חצי דוושה'. יצא לי לשמוע אותה גם מבחוץ – וגם שם היא נשמעת נהדר. צריכת הדלק עמדה על ליטר לחמישה ק"מ, ולא נסענו כמו סבתא. הבעיה ב-RS7 היא העובדה שהיא דורשת דלק 98, ובחלק גדול מהתחנות הוא לא בנמצא.

אאודי RS7 | צילום: פיליפ רוזין

מה עם ההתנהגות, אתם שואלים. כמו הביצועים בקו ישר – גם היכולת שלה בכביש המפותל 'גדולה' על הכביש הציבורי. הייתי מאוד סקרן לעלות עם המכונית הזו על מסלול – אחד מאלו שאין לנו בארץ. לא מנחת מטוסים מאולתר, אלא מסלול עם תוואי אמיתי. אבל ממה שכן יכולנו לבדוק, עיקר הריגוש במכונה הזו מגיעה מכוחות ה-G והעלאת הקצב, ופחות מניואנסים ודקויות. נכון שבמהירויות נמוכות על אספלט בינוני היא יודעת להוציא זנב תחת כוח, אבל לנסות לעשות את הטריק הזה על כביש ציבורי עם בקרות מנותקות במהירויות גבוהות זה דבר מסוכן שלא עשינו. כן יכולנו להתרשם מזה שהמכונית יודעת לייצר קצב פנומנאלי בכביש המפותל, ההנעה הכפולה דוחפת יפה ביציאה מהסיבוב, ולמרות משקלה פקודות ההיגוי (מדויק, לא מתקשר) נכונות. ועדיין, כמו שכבר כתבתי זו יותר מכונת מלחמה לייצור קצב, ופחות מכונית של דקויות ומעורבות.

בשורה התחתונה, האאודי RS7 מציעה יכולת גבוהה מאוד – הן בישורות והן בכביש המפותל – גבוהה אפילו יותר מדי לכביש הציבורי. ועדיין, ה-RS7 מציעה ערך מוסף נוסף גם ביומיום: שילוב של שימושיות, נוחות, תאוצות חזקות ועיצוב. אין הרבה מכוניות כאלו.