מבחן: יונדאי סונטה הייבריד – חיסכון נוח

ה- i40 של יונדאי לא נחלה הצלחה גדולה בארץ. לא יצא לי אמנם לנהוג עליה – אבל כנראה שלרוב הלקוחות הפוטנציאליים שלה גם לא יצא, ולכן ארשה לעצמי לומר כאן מדוע לדעתי היא לא נמכרה. העיצוב שלה, בעיקר הפנימי, הזכיר יותר מדי את זה של אחותה הקטנה, ה- i35. הלקוחות בסגמנט הזה – שגם ככה מפסיד בקרב לטובת הג'יפונים בכאילו – מחפשים ערך מוסף, והדבר הראשון בו הם נתקלים הוא בעיצוב המכונית (בין אם ברחוב, בפרסומת או באולם התצוגה). וכאן, כבר בנקודת ההשקה הראשונה של הלקוח עם המוצר ל- i40 הייתה בעיה.

יונדאי סונטה הייבריד | צילום: דביר אברהם

אם כך, מדובר בפרשנות שלי בלבד – אבל העובדות הן שהבידול של הסונטה הייבריד מול ה- i35 מורגש בהחלט, בין אם מדובר בעיצוב, באבזור או ביחידת ההנעה. הקטלוג של הסונטה הייבריד נמצא מולי, וכשאני מסתכל על עמודת האבזור של גרסת הלימיטד המאובזרת אותה קיבלנו למבחן – דעתי מתרחבת. יש כאן, בין השאר: פנסי קסנון, דיפונים דמויי עץ בתא הנוסעים, גלגל הגה מחומם, בקרת שיוט אדפטיבית (מתאימה את המהירות בהתאם לזו של הרכב לפנים), מושבי עור עם כוונון חשמלי, מראה פנימית מתכהה אוטומטית, מערכת להתראה על רכבים בשטח המת, מערכת התראה להתנגשות קדמית, מערכת התראה לסטייה מנתיב, גג שמש פנורמי שחלקו הקדמי נפתח, פתחי מיזוג לספסל האחורי ועוד. גם גרסת הפרימיום הבסיסית מציעה אבזור נאה, שקיים כמובן גם בזו המאובזרת יותר: מערכת Connected עם ניווט Waze, התראות בטיחות, מערכת מובילאיי (בגרסה המאובזרת ההתראות שמספקת מובילאיי על סטיה מנתיב ועל התנגשות קדמית מובנות ברכב), כרית אוויר גם לברכיים ועוד. אם כך, את "מבחן אולם התצוגה" היא עוברת בהצלחה.

אחרי שעשינו עבורכם את העבודה והקראנו לכם את הקטלוג – הגיע הזמן למספר נקודות הנוגעות לאבזור. קודם כל, פנסי הקסנון: גוון האור שלהם הוא לא לבן, אלא יותר שילוב בין לבן לצהוב. לא כולם יאהבו את זה, וגם אני לא אהבתי. הנושא השני עליו צריך להרחיב הוא מערכת ה-Connected: היא פשוט לא עובדת כמו שצריך. קודם כל, למה אין דיסק? מדובר ברכב שמיועד לקהל מבוגר יותר, שלבטח מחזיק בבית דיסקים. חוץ מזה, עם הרכב נסעתי לדרום הרחוק, וזה אומר שיש קטעים רבים בהם אין קליטה סלולרית – וכך שידור הרדיו האינטרנטי נפסק כל פעם. חיבור ה-USB לא עבד טוב, וניסיון לטעון את הטלפון לא הצליח, וגם טעינת השירים מדיסק-און-קי ארכה זמן רב והייתה בעייתית – ייתכן כי מדובר בתקלה נקודתית ברכב המבחן (בדקו זאת כשתערכו נסיעת מבחן). כפתור הווליום על ההגה לא נוח לתפעול, ומצאתי את עצמי בטעות משתיק את הווליום במקום להנמיך. מה שכן, יש מבחר עצום של תחנות רדיו אינטרנטיות – אלטרנטיבה נחמדה לתחנות ה-FM. נקודה נוספת קשורה בהגה העור, שאמנם היה נעים מאוד למגע – אבל תפירותיו החלו להיפרם כמעה. מראות הצד יורדות אוטומטית בעת שילוב לרוורס – אבל אני, שאוהב להיעזר גם בהן בנסיעה אחורה, מצאתי את הפיצ'ר הזה מעיק. שיטוט בתפריטי המחשב לא הועיל, ולא מצאתי אפשרות לנתק (אולי במוסך המורשה זה אפשרי דרך התחברות מחשב לשקע ה-OBD). מערכת ההתראה על סטייה מנתיב מנג'סת כרגיל ויש כפתור ניתוק, אבל אין חיווי על כך שהיא מנותקת. חוץ מזה, שכחתי לכתוב שהמצפן המשולב במראה מגניב, ושחימום בהגה מגניב אפילו יותר – וגם שימושי מאוד בבקרים קרים, בניגוד למצפן ההוא. תא הנוסעים הבהיר נעים מאוד לשהייה.

יונדאי סונטה הייבריד | צילום: דביר אברהם

נו, אפשר להתחיל לנסוע סופסוף? בנסיעה הסונטה מתגלה כמכונית 'מנהלים' מצוינת. קודם כל, נוחות הנסיעה פשוט מצוינת. בנסיעה בינעירונית יש את תחושת הריחוף החמקמקה, וגם בנסיעה עירונית שיכוך השיבושים מצוין. המושבים נוחים מאוד, ותורם לכך גם כיוון חשמלי 'דו-מימדי' לתמיכת הגב: יש אפשרות לכוון פנימה-החוצה ומטה-מעלה. הביצועים של הסונטה טובים; ככה זה כשיש בחזית הספק משולב של 193 כ"ס ומומנט משולב (חשמלי + בעירה פנימית) של 34 קג"מ כבר ב-1850 סל"ד מוקדמים (מתוכם, המומנט של מנוע החשמל מגיע מ-0 סל"ד). הייתי שמח רק אם בידוד רעשי מנוע הבנזין היה טיפה יותר טוב, למרות שמדובר בזוטות הדברים. תיבת ההילוכים היא אמנם אוטומטית 'רגילה' (=פלנטרית) ולא רציפה, אבל פעולתה שקופה והעברות ההילוכים לא מורגשות. צריכת הדלק מצוינת: ליטר ל-14 ק"מ בנסיעה שרובה בינעירונית, כולל עקיפות מהירות ועליות וכולל מעט עירוני. זה נתון מצוין, ואפשר לשפר אותו עוד יותר אם מוסיפים לתמהיל נסיעה עירונית, שם הסוללה נטענת יותר.

סיכום: הסונטה הייבריד היא מכונית טובה מאוד, אולי היונדאי הכי טובה שאי פעם נהגתי. היא נוחה ומפנקת, חסכונית ומאובזרת עד הגג (הפנורמי) בגרסה הנבחנת. בקיצור, אופציה מעולה למי שמחפש מכונית מנהלים או ג'יפון 'כאילו'.