מבחן: אופל אינסיגניה 2.0 ליטר טורבו – רוצים שינוי?

האינסיגניה מוכרת לנו מאוד. היא נמכרת בארץ כבר מ- 2012 ונבחנה אצלנו כבר 3 פעמים: רועי בחן אותה בתחילת דרכה, חרות כתבה את רשמיה ממכונית המנהלים במדור נשים בכביש ואביעד בחן אותה לפני שנתיים – אחרי מתיחת הפנים. כעת אני מקבל את האינסיגניה שזוכה לעדכון נוסף ומוצעת כשבחרטומה מנוע 2.0 ליטר טורבו-בנזין המפיק 250 כוחות סוס.

אופל אינסיגניה | צילום: Moosh Itzhaki

הרושם הראשוני שלי מהאינסיגניה חיובי, הרי מדובר במכונית גדולה ומרשימה, והעיצוב החיצוני, שלא השתנה הרבה, מצליח עדיין להראות רלוונטי ומעודכן. בתא הנוסעים המצב משתנה מעט, הוא אומנם מציע מקום נעים לשהייה אך הצבע השחור ששולט בו מעציב מעט. לחיוב יש לציין כי תאורת האווירה איכותית ונעימה והיא בהחלט מפצה מעט על האפרוריות בתא הנוסעים. ואם כבר בפנים הרכב עסקינן, איכות החומרים מאכזבת ביחס למחיר ולקטגוריה למרות שמדובר בגרסת האבזור הבסיסית בהיצע, גרסת ה- EDITION, ככל שיורדים מטה בתא הנוסעים מתגלה לו פלסטיק קשיח שאיננו נעים למגע ואף איכות ההרכבה איננה מהטובות בקטגוריה.

גרסת ה- 2.0 ליטר טורבו של האניסיגניה מציעה תוספת גדולה של כוח לעומת גרסת ה- 1.6 ליטרים. המספרים עומדים על 250 כ"ס ו- 40.8 קג"מ המועברים לגלגלים הקדמיים דרך תיבת הילוכים אוטומטית בעלת 6 יחסי העברה. הביצועים מעט מאכזבים ביחס לנתונים "על נייר", כך שאל תצפו לתחושה ספורטיבית. המנוע חזק אבל באופן מתון, לא עצבני ולא בועט, כאילו מדובר על "בחור אלים" שהתמתן בעקבות הגיל. הכוח אגב, זמין מ- 2,500 סל"ד ועד ל- 4,500 סל"ד או במילים אחרות – רצועת מומנט קצרה יחסית וקל מאוד לפספס אותה, אך אם אתם נמצאים בטווח הנכון, תהנו מתאוצה טובה שמבוצעת בקלות וביעילות. צריכת הדלק במהלך ימי המבחן עמדה על ליטר אחד לכל 8 ק"מ בממוצע.

לאינסיגניה מושב נהג מצוין ותנוחת נהיגה מעולה והיא למעשה מכונית נוחה גם ברמת המתלים. הכיול, שאיננו מתכוונן כמקובל בטווח המחיר הזה, נראה כי מייתר את הצורך בפונקציה זו. הוא איננו רך או קשה מדי אלא בדיוק לטעמי בקטגוריית המשפחתיות הגדולות, ובפועל רוב שיבושי הכביש אינם עוברים לתא הנוסעים. יכול להיות כי הבחירה במידת צמיגים עם חתך נדיב יחסית, 225/55-17, תורמת רבות בעניין זה. הנסיעה באינסיגניה נוחה גם הודות לבידוד רעשים שהולך ומתחזק בבגרף פחות לינארי, ככל שהמהירות עולה. בכביש המפותל האינסיגניה מפתיעה לטובה, היא מגיבה היטב לפקודות ההגה ואחיזת הכביש גבוהה כמצופה.

תא הנוסעים אשר עודכן במתיחת הפנים כולל כעת מסך מגע גדול יותר שתורם למראה הנקי יותר של הקונסולה המרכזית. האבזור של רכב המבחן זהה בין גרסאות המנוע וכולל חישוקי 17 אינץ', בקרת שיוט, בקרת אקלים (לא מפוצלת), קישוריות בלוטות', מצלמת רוורס עם חיזוי כיון הנסיעה, מסך מגע 8 אינץ' נוח לתפעול ועוד מסך 4 אינץ' הנמצא בלוח השעונים המציג מידע ממחשב הדרך של המכונית. בחלקו האחורי של תא הנוסעים גיליתי כי מרווח הראש לוקה בחסר כך שאדם בגובה של 1.70 מטר ירגיש שם מאוד צפוף, אך מנגד, מרחב הרגלים גדול.

אופל אינסיגניה | צילום: Moosh Itzhaki

לסיכום: האינסיגניה היא מכונית נעימה וטובה בסך הכל, אבל אולי הגיע הזמן שאופל תציג דור חדש שיצליח קצת יותר טוב להתמודד מול הסטנדרטים הגבוהים של מכוניות המנהלים כיום. יש בה לא מעט ניגודים, חלקים מסוימים בה טובים ואחרים משדרים תחושה פשוטה מדי. איכות החומרים טובה בחלקו העליון של תא הנוסעים אבל פחות בכל השאר, עם פלסטיקה נוקשה ואיכות הרכבה שלא תואמת את המותג ותג המחיר, זה אגב עומד על 189,900 ש"ח. מי שחשקה נפשו באיבזור נוסף יכול להתעניין בגרסת ה- Cosmo, שבתמורה לכמה אלפי שקלים נוספים תוסיף לרשימת האבזור בקרת אקלים מפוצלת, חיישני גשם, מראות מתקפלות, חישוקי "18 ומושבים חשמליים עם שני זכרונות המרופדים עור ובד. גג שמש אגב, מוצע כאופציה בתשלום נוסף בכל רמות האבזור.