חלקכם יודע שבשגרה אני נוסע המון ברחבי הארץ. נכון שלאזור המרכז אעדיף לנסוע בדר"כ ברכבת, אבל עדיין יוצא לי לנסוע המון – גם במסגרת מבחני הדרכים כאן באתר, גם בנסיעות עבודה וכמובן בשעות הפנאי. וככל שנהגתי יותר ויותר – הגעתי למסקנה שהמון פעמים התשתית לא סלחנית כלפי הנהג. זה אומר שלעתים התשתית ממש אשמה בתאונה; בפעמים אחרות, הנהג אשם – אבל תשתית יותר סלחנית יכולה הייתה למנוע את התאונה.
אשקלון | צילום: אביעד פרץ
תשתית סלחנית אמורה לעזור לנהג לנהוג במצבי מזג אוויר קיצוניים, כמו נהיגה לילית בגשם שוטף, לדוגמה. מי שיסע בקטע הדרומי ביותר של כביש 232, יגלה שמשום מה ויתרו, גם בשוליים וגם בין הנתיבים, על 'עיני חתול', וגם סימוני השוליים והנתיבים לא נראים בגשם. נהגתי שם בלילה, בגשם שוטף, וכל רגע הייתי צריך לנחש איפה הנתיב שלי. יצא לי להתנסות במצבים בהם נדרשתי להיות מרוכז יתר על המידה במלאכת הנהיגה, וזה ללא ספק היה אחד מהם. כביש 232 נחשב למאוד מסוכן והיו בו הרבה תאונות (חפשו בעצמכם ותראו) – וייתכן שהוספת עיני החתול תמנע כמה מהן.
בתשתית סלחנית, התמרורים צריכים להיות ברורים (עם דגש על צריכים להיות), ולמנוע מהנהג לעשות טעויות שנובעות מהסחת אנוש. דוגמא לתשתית שאינה כזו נמצאת ליד צומת קטן שנמצא ברחוב שלי, בישוב המתפתח באר גנים שליד אשקלון. מדובר בצומת שהתנועה בו מועטה מאוד, ולבאים משני כיוונים (מתוך הארבעה) יש תמרור המורה להם לתת זכות קדימה לרכב החוצה את הצומת. היו שם כמה כמעט-תאונות (גם אני כמעט עשיתי שם תאונה, פעמיים) עד כדי כך שאמרתי לאשתי להאט שם כמעט לאפס – וכך עושה לפחות תושבת אחת אחרת. היות ומצד אחד של הצומת יש מבנה גדול, ובתים מהצדדים האחרים – לדעתי נדרשת עצירה כמעט מלאה כדי לוודא שהצומת פנוי. נכון שבמקרה של תאונה אשם הנהג שלא נתן זכות קדימה לרכב החוצה – אבל אני מאמין שתמרור עצור היה החלטי יותר ומחזק את תשומת הלב אצל הנהגים.
דוגמא נוספת הקשורה לתימרור מצאתי בצפון הארץ. מי שיסע בכביש 87 מערבה, לכיוון כביש 90 – יגלה ממש בסוף הכביש (לפני ההצטלבות עם 90) שיש פנייה חדה ימינה. מדובר בזווית של בערך 90 מעלות, ונהגים שלא הבחינו בפניה החדה עוד לפני שנכנסו אליה יהיו בבעיה שיכולה אף להסתיים בהחלקה (תת-היגוי) לנתיב הנגדי. הפתרון? אפשרי שבנוסף לשילוט הסטנדרטי שנמצא במקום, יהיה שילוט המורה על כך שמדובר בסיבוב מסוכן (אפילו, בנוסף, שלטי 'חיצים' שידגישו שמדובר בסיבוב מסוכן – כמו בנקודה אחרת בכביש הזה). כך הנהגים יאטו למהירות המתאימה לתנאי הדרך ולא יופתעו מהסיבוב החד כשמאוחר מדי – מה שיכול להוביל לתאונה חזיתית. אותה הבעיה קיימת באותו הסיבוב בכיוון הנסיעה ההפוך, רק ששם זה פחות קריטי כי הנהגים לא צוברים מספיק מהירות – אבל כמובן שהיה עדיף אם יתוקן גם.
בתשתית סלחנית, הצמתים והכבישים אמורים להיות מתוכננים כך שלא יכניסו את הנהגים למצבים מסוכנים, ואפילו יעזרו להם במקרה של טעויות נהיגה. כך, לדוגמא, צריכים להיות שוליים מספקים, הסיבובים צריכים להיות בעלי שיפוע לכיוון פנים הסיבוב (כדי להתמודד עם הכוח הצנטריפוגלי המופעל על המכונית, ולמנוע איבוד אחיזה במקרה של כניסה מהירה מדי), העיקולים כדאי שיהיו בעלי רדיוס אחיד (כדי לא להפתיע את הנהג באמצע הסיבוב) וכולי. גם כאן, מצאנו מספר דוגמאות טריות מכבישי ארצנו. הדוגמה הראשונה קשורה אף היא לישוב בו אני גר, והפעם מדובר בצומת הכניסה לישוב. תאונות היו שם, וגם כמעט-תאונות. מדובר בצומת שמשתלבת עם כביש ראשי (4) וסואן. לצאת מהישוב בשעות אחר הצהריים היא משימה לא פשוטה; היות וזכות הקדימה ליוצאים מהישוב לכיוון צפון (פונים שמאלה) היא של אלו הבאים מכיוון אשקלון (שכן הזכות היא לרכב המגיע מימין), נוצר מצב שכמעט תמיד יש תור של רכבים המחכה להיכנס לישוב. אלו הרוצים לצאת ממנו, נאלצים להתמודד בנוסף לקושי הכרוך בהשתלבות בכביש מהיר וסואן, גם עם זמני המתנה ארוכים בגלל אלו שמגיעים מאשקלון. הדבר מאלץ נהגים להלחיץ את עמיתיהם, לקחת בכוח זכות קדימה, לעבור על החוק ולהידחף בכוח וכמובן לחצות את הצומת גם כשהתנועה ממול קרובה. נכון שתאונות כאן קורות באשמת הנהגים – אבל תשתית סלחנית לא הייתה מציבה אותם במצבים בעייתיים כמו אלו שתוארו לעיל.
דוגמא נוספת למפגע מהסוג הזה תמצאו בכביש הגישה לאזור התעשייה הצפוני באשקלון, ליד בית הסוהר. כשנוסעים צפונה ובית הסוהר משמאלכם, מיד אחרי שעברתם אותו תיתקלו בצומת בה הנתיב השמאלי נגמר ו… מתחלף במדרכה. כאילו שני נתיבים הצטמצמו לאחד-וחצי, וזזו הצידה.
דיברנו כבר על נושא התמרורים, ובתשתית סלחנית אמורים גם הרמזורים להיות מכוילים כך שלא יפתיעו את הנהג (ואפשר לומר, שלא ירגיזו אותו עם אור ירוק קצר מדי, שמאלץ את הנהגים 'לגנוב' את הרמזור). דוגמאות לכך ראיתי כשנסעתי לחופשה בצפון הארץ, לא מזמן. בדרך עברנו בנתניה (אל תשאלו למה. אבל אם שאלתם – אז זה כי אשתי החליטה לפנק אותי בסיבוב על מצנח רחיפה כמתנה, אחרי שהיא שיערה שמה שבאמת ירגש אותי זה לשם שינוי משהו בלי מנוע – וצדקה לחלוטין!), וגיליתי שברחוב שדרות בן גוריון בנתניה הרמזור הירוק לא מהבהב לפני שמתחלף לכתום. מדובר בכביש רחב ודו מסלולי, כך שנהגים שנוסעים מעט מהר יכולים להיות מופתעים, ולנסות להספיק את הרמזור האדום. אני לא זוכר מהי המהירות המותרת המדויקת שם, וייתכן בהחלט שהירוק לא מהבהב כי מדובר בכביש עירוני שהמהירות המותרת בו היא 50 קמ"ש. אבל מה זה משנה? מדובר בכביש רחב שפעמים רבות נהגים נוסעים בו מהר מהמהירות המותרת (גם אם לא בהרבה – אבל נסיעה במהירות של 70 קמ"ש לעומת 50 קמ"ש, לדוגמה, מאריכה את מרחק הבלימה ביחס לא ישר) – ומטרתה של תשתית סלחנית היא למנוע תאונות, גם כאשר מדובר בנהגים שעוברים על החוק. במקרה הזה, רמזור ירוק מהבהב היה נותן זמן תגובה טוב יותר לנהגים. תופעה דומה יש גם בכביש הראשי בטבריה (דרך מנחם בגין, כביש 77 במפה).
בנסיעותיי הרבות אני רושם מפגעי תשתית ומדווח לרשויות (חלקן דווקא מגיבות ומתקנות, חלקן מגיבות ולא מתקנות, וחלקן מתעלמות…) על מפגעים – ובאלו שהבאתי פה נתקלתי רק בשבועיים האחרונים. בכל אופן – סעו בזהירות!
יציאה מבאר גנים | צילום: אביעד פרץ
מהמועצה האזורית חוף אשקלון נמסר בתגובה: ראשית את באר גנים תכננו אדריכלים ומהנדסים מטעם משרד השיכון כחלק מפרוייקט לאומי לפינוי ושיקום מפוני גוש קטיף.
רצוי וכדאי לפנות אליהם ולשאול למה הכבישים צרים. המהנדס של המועצה קיבל את התכנית כשהייתה בעבודה מתקדמת ולא שיתפו אותו בתהליך קבלת ההחלטות והביצוע. התשתיות בידי משרד השיכון ועדיין לא נמסרו לידי הרשות.
התשובה שאנו קיבלנו היא כי חוק התכנון האחרון שתוקן קובע כי בתוך ישובים קטנים חובה לבנות כבישים במתאר מיתון תנועה.
לגבי צומת הישוב ישנה תכנית למחלף תנועה שיבנה בכיכר השניה או השלישית בין באר גנים לניצן. צומת פריאור אמור להיסגר והכניסה ממנו תיאסר.
תגובת עיריית נתניה: לפי הנחיות משרד התחבורה, צמתים ללא הבהוב ירוק מתאימים לצירים בהם מהירות הנסיעה היא עד 60 קמ"ש- כאשר המהירות המותרת לאורך ציר בן גוריון היא 60 קמ"ש, בהתאם לכך אושרו מערכי הרמזורים.
משרד התחבורה מעדכן בימים אלו את הנחיות התכנון בנושא וכאשר יהיו הנחיות רלוונטיות – העירייה תפעל לפיהם.
עוד נציין כי כיום מקודמת תכנית שדרוג לאורך הציר, לרבות צמתים לאורכו, כאשר בכוונתנו להציע במסגרתו תשתית חדשה, בכפוף לאישור משרד התחבורה.
תגובת עיריית אשקלון: ישנו ליקוי גיאומטרי קטן בצומת המדובר לכן תוכנן במקום מעגל תנועה.
מזה מספר שנים ברציפות מגישה עיריית אשקלון למשרד התחבורה בקשת תקצוב פרויקט זה, כרגע הבקשה לא נענתה.
עם זאת, העניין ייבדק בשנית ויתבצעו במקום עבודות סימון.
מחברת נתיבי ישראל האחראית על הטענות שהועלו לגבי הכבישים הבינעירוניים נמסר בתגובה: חברת נתיבי ישראל מתחזקת באופן שוטף את הכבישים הבינעירוניים תחת אחריותה, החל בתשתית הדרך וכלה בתאורה, תמרורים וסימון כבישים.
כל מקרה נבדק לגופו, תוך התייחסות לתנאי השטח, נפחי התנועה ורמת הסיכון, על מנת להבטיח את בטיחות הנוסעים.
כביש 232: בשלוש השנים האחרונות נעשו עבודות לשדרוג הכביש, בחלוקה למקטעים, הכוללות אספלט חדש, שוליים תקניים וכן עיני חתול. בחלקו הדרומי ביותר של הכביש- מקילומטר 5 (גבול מצרים) ועד לקילומטר 15.5 – נסתיימו העבודות לפני כחודשיים. בכביש הותקנו עיני חתול ותשתית הדרך מותאמת לנהיגה בכל תנאי מזג האוויר. כחלק מעבודות התחזוקה השוטפות של הכביש מתבצעים גם חידושים אחת לכל שישה חודשים (צביעות ותיקונים במידת הצורך).
צומת הכניסה ליישוב באר גנים מכביש 4: בימים אלה מתבצעות עבודות תשתית לשיפור מסילת הרכבת הסמוכה על ידי רכבת ישראל. בד בבד נעשה תכנון מחדש של הצומת שיביא לשיפור הבטיחות ולהפחתה בעומסי התנועה בצומת.
כביש 87 בהצטלבות עם כביש 90: לפני כשנה נעשה פרויקט לשדרוג התאורה בסמוך לצומת וכיום הדרך מוארת בתאורת לדים חדישה. מהירות הנסיעה בדרך מוגבלת ל-50 קמ"ש וישנם תמרורים המציינים זאת, לצד תמרורים ושלטי "חצים" בצדי הדרך המסמנים את הסיבוב. בימים אלה מציבה החברה שילוט נוסף של "סיבוב מסוכן לפניך".
מעיריית טבריה לא נתקבלה תגובה.
באר גנים שליד אשקלון | צילום: אביעד פרץ
