מבחן: אופל מוקה – לשחק בכאילו

אנחנו עדים באחרונה לפריחה מסויימת בקטגוריית ה'ג'יפונים הבינוניים'. בקטגוריה זו נמצאים רכבים כמו ניסאן ג'וק, שברולט טראקס, ורנו קאפצ'ר. הרעיון, בכולם, זהה: כולם רוצים ג'יפ, אז המצאנו משהו שמעניק תחושה ועיצוב של ג'יפ במימדים קומפקטיים, במחיר שזהה בערך לזה של משפחתית. עכשיו גם אתם יכולים לקנות ג'יפ חדש.

2014 אופל מוקה | צילום: יונתן מייטליס

היום אנחנו עם המוקה, בצבע כתום בוהק של רכב ההדגמה. חיפשתם רכב מרשים? מסתבר שבצבע הזה המוקה די מרשים לטעמי, ויעיד על כך הבחור שעיכב אותי בצומת כדי לשאול איזה נפח המנוע, כמה היא עולה ואיך היא. תחושה של ג'יפון? יש למוקה. אבל מעבר לעיצוב, מדובר במכונית עם כמה נקודות חולשה.

בידוד הרעשים במהירויות מעל 110 קמ"ש (נניח, 130 קמ"ש שרובינו נוסעים בכביש 6) די גרועה. בנוסף, המתלים נוקשים מדי, ושיבושים עוברים בבירור לתוך תא הנוסעים. מצד שני, כשנוסעים איתה במהירות החוקית עם האישה והילדה (כמו שעשיתי באחד הערבים), על כבישים סלולים היטב, מדובר במכונית מאוד נעימה לנסיעה. דווקא בנסיעה רגועה תיבת ההילוכים מחליפה הילוכים מוקדם ובצורה חלקה, וזה בסדר כי המנוע הגמיש בסל"ד נמוך תומך בזה. בנהיגה קצת יותר אגרסיבית תיבת ההילוכים מגיבה יפה, אבל פחות אהבתי את העובדה שלפעמים היא מורידה שני הילוכים, במקום אחד כמו שרציתי. המנוע, מוגדש טורבו עם 140 כ"ס ומומנט יפה של 20.4 קג"מ (המומנט מושג בסל"ד נמוך, החל מ- 1,850 ועד 4,900) סוחב את הרכב בצורה יפה, אבל תצפו לתאוצות כוחניות – הגם שבנהיגה יותר אגרסיבית צריכת הדלק גם עולה פלאים. בנהיגה רגועה משולבת צריכת הדלק סבירה, עם ליטר ל- 11 ק"מ.

בשטח למוקה יכולת נמוכה מאוד. לכו לאולם התצוגה, העיפו מבט בפגוש הקדמי ותבינו למה. הוא פשוט נמוך מדי, ולא מאפשר אפילו לצלוח את מדרכת בית הקפה הקרובה לביתכם – ובשטח אפשר לנסוע איתו רק בשבילים כבושים היטב שגם רכב משפחתי היה עובר בהם – כך שאין יתרון כלשהו למכונית משפחתית. בשבילים מהודקים נוחות הנסיעה טובה, אבל כשהדרך הופכת משובשת המוקה חובט בנוסעיו. בכביש המפותל המוקה מספק התנהגות כביש בטוחה וצפויה, ומגיב יפה לדרישות הנהג, אבל הנאה מנהיגה חוליגנית של ממש לא תמצאו כאן. זו מכונית משפחתית, וכך צריך להתייחס אליה.

למוקה תא נוסעים נעים, עם איכות הרכבה טובה ואיכות חומרים מעורבת: בחלק מהמקומות המצב טוב, בחלק תמצאו פלסטיקים זולים. הריפודים גם הם פשוטים למגע (כמו ברוב הרכבים החדשים שנמכרים בקטגוריות העממיות, לצערי). האבזור טוב, עם מערכת שמע הכוללת מסך מולטימדיה, דיבורית בלוטות', הגה מצופה עור עם שליטה מההגה על הסטראו ובקרת השיוט, בקרת שיוט, 6 כריות אויר ועוד.

2014 אופל מוקה | צילום: יונתן מייטליס

בפועל, הנדסת האנוש של מערכת המולטימדיה התגלתה כבינונית. כשתערכו נסיעת מבחן ברכב, נסו לכוון את הרדיו לתחנה כלשהי שאינה שמורה מראש בזיכרון. בהצלחה. גם הדיבורית התנתקה לעתים ולא עבדה יפה, וכפתור המענה לשיחה על ההגה משום מה דווקא ניתק אותה. ולקבל שיחה דרך שיטוט בתפריטי המערכת זה לא נוח ולא בטיחותי. ייתכן ומדובר בתקלה ברכב המבחן שעדכון תוכנה יתפור, אבל בדקו את הנושא בעצמכם. אגב, כשהאורות דולקים ביום, בלתי אפשרי לראות את המסך. הקונסולה המרכזית מרובת כפתורים; יש כאלה שיחשבו שמדובר בחסרון, אבל לי זה לא הפריע – מה עוד שלדעתי זה מקנה תחושת עושר לאותה הקונסולה. השידוך בין המערכת המולטימדיה שהגיעה בהתקנה מקומית לבין הכפתורים, פחות מוצלח לטעמי: לדוגמא, אין כפתורים ייעודיים לכל הפיצ'רים, ועבור חלק מהפיצ'רים נדרש מעבר דרך צג המגע.

בקיצור, המוקה מספק את הדרישות הראשוניות של לקוחותיו: להיות כאילו ג'יפ, על כל הנגזרות מדרישה זו – חוץ מיתרון, אפילו בסיסי, על מכונית משפחתית בטיולי שבילים. כמכונית משפחתית, אני חושב שדווקא המכוניות המשפחתיות 'כמו של השכן' תהיינה עדיפות. אבל דווקא כחובב רכב, שקונה מכוניות 'מהלב' – למי ששם עליה עין, הייתי ממליץ לעשות נסיעת מבחן. אם מגרעותיה לא כל-כך קריטיות עבורכם – מדובר במכונית ששווה לבדוק.