מבחן: אופל אדם – לא רק בגלל הסטייל

כבר בתחילת המבחן, בבוקר יום ראשון בשדרות רוטשילד בתל-אביב, קיבלתי הוכחה שהאדם החדשה של אופל עונה על הציפיות שנדרשות ממנה, בפרט באדום הבוהק של רכב המבחן: להיות מכונית מיני אופנתית. בעודי עוצר ברמזור, את מעבר החציה חוצות שתי בחורות, שהעדיפו דווקא להסתכל על האדם, במקום על הדרך בניסיון לחפש את העמוד הקרוב. מדובר על מכונית שהיא עוד אקססורי בהופעה, והאפשרות לקבל אותה בצביעה דו-גוונית (צבע הגג שונה מצבע הרכב) מחזקת את הטענה.

אופל אדם | צילום: יונתן מייטליס

אז יש אנשים שקונים רכב רק לפי השיק שלו, או מצב הרוח שהוא משדר לבעליו ולסובבים אותו – וזה לגיטימי בהחלט בעיניי, גם אם לא הכי חכם. אבל איך האופל אדם חוץ מהיותה פריט אופנתי? ובכן, מפתיעה לטובה.

את היום הראשון אני מנצל לסידורים בעיר (כן, ההשקה של פרארי קליפורניה T הייתה אחד מהם). וכבר בנסיעה עירונית מתחילות ההפתעות הטובות: המנוע, עם נפח של 1.4 ליטר ו- 85 כ"ס צנועים, מתגלה כגמיש בסל"ד נמוך ומקל על ההשתלבות בתנועה. התפעול של הגיר הידני והמצמד נעים מאוד. המתלים משככים את המהמורות טוב מאוד. נקודה לשלילה היא המושבים: אחרי כשעתיים נסיעה רצופה התחילו כאבים בגב התחתון. פחות אהבתי גם את בורר המהירויות של מפוח המזגן: במהירות "1" הוא חלש מדי, במהירות "2" הוא קצת יותר מדי חזק ומרעיש. אין משהו באמצע?

בבוקר למחרת אני קם לפני הציפורים והשמש; לפניי נסיעה ארוכה דרומה, למצפה רמון. כשחשוך בחוץ, מתגלה ליושבים באדם לוח שעונים מהיפים שראינו, ובתוספת תאורת אווירה עדינה נעים מאוד לשהות באדם בלילה. ולא רק בלילה; גם ביום תגלו שאיכות רוב החומרים טובה מאוד (דש בורד ודיפוני חלק מהדלתות. לעומתם, חלק מהפלסטיקה בדלתות דווקא מרגישה זולה למגע), וצבע הרכב משתלב היטב בפלסטיקה הפנימית. צבע הריפודים הבהיר ברכב המבחן מוסיף לאווירה האוורירית, אבל לכלוך נראה עליו יותר בקלות. לטעמי, גם העובדה שיושבי המושבים הקדמיים אינם רואים את קורה B, מוסיפה תחושת מרחב. אבל בעוד יושבי השורה הקדמית נוסעים להם בנעימים, אלו מאחורה יגלו מושב צפוף מאוד עם מעט מקום לברכיים. גם תא המטען די קטן.

האדם מגיעה ברמת אבזור אחת מכובדת מאוד. כסטנדרט תמצאו בין השאר בקרת שיוט, הגה מצופה עור, שליטה על הסטראו מההגה, 6 כריות אויר, מערכת סטראו עם צג מגע (שאני אישית פחות אוהב כי זה יותר מסורבל) אך עם מערכת ניווט שלא עבדה (לא שזה מפריע כשיש ווייז). מערכת הסטראו כוללת חיבור USB, ויש אפילו רמקול סנטר. מערכת הסטראו, אגב, מפתיעה לטובה באיכותה.

בנסיעה בינעירונית, האדם מתגלה כהפתעה טובה, למעט המושבים, שמצריכים התמתחות והתרעננות אחרי נסיעה ארוכה. חוץ מזה, האדם מרגישה מאוד 'בוגרת' על הכביש המהיר: היא נוחה ויציבה, ומרגישה איכותית. מי שעשה נסיעות ארוכות במכוניות מיני זולות ובינוניות יבין למה אני מתכוון. נקודת הביקורת היחידה שלי בנושא השיוט היא הילוך חמישי קצר מדי: 100 קמ"ש ב- 3,000 סל"ד מרגישים רועשים טיפה, למרות שלא מדובר במשהו אקוטי. הילוך שישי, בכל אופן, היה מתקבל כאן בברכה. מחוץ לעיר אני מגלה גם שהמנוע הצנום נאנק ורועש כאשר אני דורש ממנו להתייצב לצידי בעקיפות, למרות שלא מדובר בשום פנים ואופן על מצב של 'תת-כוח' או סכנה. צריכת הדלק במהלך המבחן עמדה על ליטר ל- 13 ק"מ נסיעה משולבת רגועה, או ליטר ל- 16.5 ק"מ בנסיעה בינעירונית רגועה, רובה עם בקרת שיוט.

בכבישים היורדים ממצפה רמון לכיוון המכתש, התאכזבתי מהדינמיות של המכונית. בעוד על אספלט חלק היא יחסית משתפת פעולה, כולל הידוקי זנב על-פי דרישה, בפיתולים סלולים טוב (ולמעלה מזה) המכונית 'נמרחת', הצמיגים מרעישים מוקדם מדי וזו התקשורת היחידה שתקבלו, כי ההגה לא מתקשר.

אופל אדם | צילום: יונתן מייטליס

בסוף היום השלישי, כשאני מחזיר את הרכב לסוכנות, נציג המכירות האדיב מצטט לי את הלקוח הטיפוסי של הרכב, שאומר ש"אם היה לה גיר אוטומטי, עכשיו הייתי קונה". האדם היא מכונית מצוינת ואהבתי אותה מאוד, אבל אולי זה דווקא מה שעומד בעוכריה: רוב הלקוחות שמחפשים יותר שיק ועיצוב, ופחות חוויית נהיגה (וזה, במשפט אחד, מה שמציעה האדם בתוספת להיותה מכונית איכותית), מחפשים גם גיר אוט'. לפחות כאן בישראל. במבחן התוצאה, אפוא, האדם נופלת בין הכסאות: מצד אחד מדובר במכונית שחוץ מהיותה יפה היא גם איכותית, ומצד שני מצומצם קהל היעד שיעריך אותה.