מבחן: סאנגיונג רודיוס החדש – כבר לא הברווזון המכוער

סאנגיונג רודיוס החדש בא לי בדיוק בזמן. הימים ימי חול המועד, והטיולים המשפחתיים כבר דורשים רכב של שבעה מקומות. רכב של שבעה מקומות בוחנים עם שבעה נוסעים, ורצוי גם מטען. כבונוס, העיצוב עבר שינוי והוא 'סטנדרטי', לטוב ולרע. הפעם האופי לא בא על חשבון היופי.

סאנגיונג רודיוס החדש | צילום: פיליפ רוזין

אני אוסף את הרודיוס מחניון היבואן, ומגלה כמה האוטו גדול. כשאני מציין בפני קובי נציג המכירות שיש שריטות סביב הרכב, הוא עונה לי בביטול שזה בגלל שהאוטו גדול, ושאסע כבר. ואכן, לצאת מחניון תת-קרקעי תל-אביבי צפוף עם הג'מוס הזה זו לא משימה פשוטה. אחרי מספר תמרונים אני בחוץ, והדבר הראשון שמפתיע אותי הוא המנוע. מדובר בטורבו-דיזל בנפח 2.0 ליטרים שמפיק 155 כ"ס, ומומנט של 36 קג"מ החל מ- 1500 סל"ד. בתמרונים עירוניים צפופים אין שום קורלציה בין המידות הגדולות ובין הביצועים הזריזים – והשתלבות בין התנועה היא בבחינת 'מכה קלה בדוושת התאוצה'. בעיית סחיבה לא תהיה לנו כאן, למרות המשקל הלא מבוטל.

כאחד ש'בא מהמגזר' (של חובשי הכיפות הסרוגות, כלומר קהל היעד הפוטנציאלי של הרודיוס) אני יודע שהוא זוכה לביקוש ער בקרב משפחות ברוכות ילדים. ויש לכך סיבות, שכן מדובר באחד הרכבים היחידים שמציעים מרחב מחיה מצויין לשישה נוסעים (לשביעי יהיה פחות מרווח שכן המושב בשורה האחרונה מאכלס שלושה נוסעים, אבל לא משהו קריטי), כולל מטען של שישה נוסעים. למיניוואנים הקטנים יש בעיה ידועה וכאובה – למרות היותם בני שבעה מקומות, תא המטען מספיק לכבודה של אדם אחד. הרודיוס מאפשר למשפחה שלמה לצאת לטיול עם כל המטען – ומדובר ביתרון חשוב. השורה האמצעית היא בעצם שתי כורסאות מרווחות ונוחות, ולכל הנוסעים יהיה מרווח רגליים מעולה. נקודה שחשוב לציין – וממנה, מניסיוני, סובלים מיניוואנים עם כיול מתלים רך – היא תחושת בחילה של הנוסעים במושב האחורי בכבישים גליים או משובשים, וגם כאן קיבלתי דיווחים כאלה מיושבי השורה האחרונה.

בבוקר, אחרי הצילומים, העמסתי את המשפחה ונסענו לאזור ירושלים. כמו שציפיתי, המנוע הבשרני סחב בקלות בעליות, גם באוטו עמוס. בידוד הרעשים -רוח וכביש – טוב, והשיוט נעים ונינוח. נוחות הנסיעה מצוינת, והמתלים מתמודדים היטב עם כל סוגי הבורות. בלי להרגיש מצאתי את עצמי משייט מעל המהירות החוקית – וזה לא דבר טריוויאלי עם רכב שכזה. אבל הנסיעה הארוכה גם פינתה לי זמן להתבונן בהנדסת האנוש, ופה נרשמו לא-מעט חסרונות. לא הבנתי למה שעון הזמן ממוקם למעלה, דבר הדורש הסטת מבט מסוכנת באמצע הנסיעה. עניתי לעצמי שאולי זה כדי שכל הנוסעים יוכלו לראות מה השעה, אבל הספרות הקטנות פסלו השערה זאת. וגם אם כן, למה לא לצייד את הרכב בשעון נוסף? מה שנקרא – רעיון טוב, ביצוע גרוע. ועוד לא הזכרתי את העובדה שבאור יום בכלל לא רואים טוב את השעון המסכן, וגם לא את הצגים האחרים. משענות הראש של הכסאות הקדמיים מתכווננות אך לא ננעלות, והדבר מהווה סכנה בטיחותית – שכן יש להן תפקיד להגן על ראשי הנוסעים מצליפת שוט בתאונה מאחור. וכאן, הן יתקפלו בעת מכה מהראש. גם את החיווי על אורות דולקים לא הצלחתי להבין. תאורת לוח השעונים דולקת תמיד, וכן גם החיווי על כך שהאורות דולקים; כן, הנורה הזו תמיד דולקת בלי קשר למצב האורות. כך, מצאתי את עצמי נוסע בשעת בין ערביים ללא אורות בכלל. רגע, לא סיימתי; פתחי המיזוג ממוקמים במיקום לא מוצלח, ומקפיאים את הידיים כשהם מכוונים לפנים. משענת הראש של המושב האחורי האמצעי מצמצמת משמעותית את שדה הראייה במראה האחורית, עד כדי כך שזו הופכת לכמעט מיותרת. נקנח בכך שההגה לא מתכוונן לעומק, וזה לא לעניין ברכב ברמת המחיר הזו.

סאנגיונג רודיוס החדש | צילום: פיליפ רוזין

להנדסת האנוש הבעייתית מצטרפים איכות חומרים טובה למחצה, ותחושה מעט מיושנת. אלו בורר ההילוכים וידיות האיתות, לדוגמא. מצד שני, האבזור מודרני לחלוטין וכולל חיבור USB, דיבורית בלוטות' מקורית, בקרת אקלים דיגיטאלית, בקרת שיוט, ועוד. גם צריכת הדלק מצוינת לרכב בגודלו ומשקלו של הרודיוס – עם ליטר ל- 10 ק"מ בנסיעה משולבת.

אז כמו ששמתם לב, לרודיוס יש יתרונות – אך גם לא מעט חסרונות. למרות הנדסת אנוש לא טובה, מדובר במכונית מרווחת, נוחה ושקטה. במחיר של 210,000 שקלים מדובר בדיל שיקסום לקהל היעד של הרכב.