נשים בכביש בוחנת: אופל אסטרה GTC

כשחושבים על אופל אסטרה עולה אסוציאציה של מכונית משפחתית נחמדה ואיכותית, ולכן הופתעתי לראות בחניה שלי אסטרה שנראית הכול חוץ ממשפחתית. אז מסתבר שלאופל אסטרה יש אחות קטנה וחוצפנית שגורמת לאסטרה ה'רגילה' – היפה כשלעצמה – להיראות זקנה ומשעממת.

– מבחן: אופל אסטרה GTC – מלכת היופי

אופל אסטרה GTC | צילום: פיליפ רוזין

נתחיל מזה שיש לה 2 דלתות (בעלי אומר שזה 3 דלתות. אבל למה קוראים לזה דלת אם אף אחד לא באמת נכנס משם?!), כל אחת מהן ענקית ובעלת פוטנציאל להתפרץ ולהיפתח על הרכב שלידך – ועל הדרך לשרוט אותו. השמשה הקדמית (אופציה בתשלום) נמתחת הרבה מעל ראש הנהג, טריק נחמד שנותן תחושה של נסיעה בלי גג, ומכניס המון נוף ואור לרכב – וכשיש שמש, יש סוכך שאפשר לסגור. נסיעה ברחבי ירושלים בשעות בין-הערביים והחשיכה מכניסה את אווירת העיר לתוך האוטו. חוץ מזה, העיצוב מרשים וספורטיבי והיא נורא נמוכה, לפחות לעומת המכוניות שאני מכירה. במילים אחרות – שופוני. בעלי אומר שקוראים לזה 'קופה', אך לאחר הסבר קצר וממצה הבנתי שהמשמעות של קופה היא אחת: פוזה!

עד שהתחתנתי עם אביעד, חשבתי שכל ההתעסקות ברכב היא נושא השמור רק לערסים; בחיי שניסיתי להבין את ההנאה והסיפוק שחובבי רכב מקבלים. אחרי שהתחתנתי, הבנתי שיש הבדל בין מי שבאמת אוהב לנהוג ובין מי שמשתמש ברכב כדי לעשות רושם, שוטף אותו פעמיים ביום ומדבר על האוטו יותר מאשר על הבן החדש שלו. הפעם, החלטתי לא להתרכז בחיצוניות ולתת צ'אנס גם לפנימיות של האסטרה קופה, ואז גם הצלחתי להבין מה מושך בה. בהתחלה הרגשתי זרה בפנים. העיצוב לא מזכיר מכונית משפחתית רגילה, ובסופו של דבר מתרגלים לחיים הטובים באסטרה: הכיסא מתכוונן היטב, ההגה נעים, שלל הכפתורים (תמיד טענתי שעבור רוב האנשים, יותר מדי כפתורים זה פיצ'ר ולא באג בהנדסת האנוש. אביעד), תאורת האווירה האדומה והנעימה בדלתות ומתחת לידית ההילוכים וגולת הכותרת – השמיים שנפרשים מעליי בלי לסבול מרוח בפרצוף.

נסיעה באסטרה GTC ברחובות היישוב הקהילתי הקטן בו אנו גרים גררה הרבה מבטים שגררו, בתורם, רכילות במכולת – אבל וואלה, לא אכפת לי. העיקר שכיף לי. ואחרי הכול, המכונית הזו, עם כל השופוני – היא שיעור בענווה.כבר בכניסה לאוטו, צריך להתכופף כדי לא לקבל מכה בראש. כאילו האוטו אומר לך "תוריד, תוריד ת'אף". נכון שאפשר להנמיך את המושב – אבל אז קצת קשה להיכנס לרכב כשחונים צמוד למדרכה, ויש כאלה שמעדיפים לשבת גבוה. גם בשביל לחגור את החגורה צריך להושיט את היד אחורה ולחפש אותה – אי אפשר להושיט יד ולחגור בנונשלנטיות. גם זה מוריד את הפוזה. ולסיום – אם חשבתם להרשים את הבחורה ולעשות חנייה ברברס ב'טייק אחד' – גם את זה לא תוכלו לעשות, שכן שדה הראייה בנסיעה לאחור מוסתר ע"י הקורות הרחבות.

אופל אסטרה GTC | צילום: פיליפ רוזין

בשונה ממכוניות שופוני אחרות שנסעתי עליהן, האסטרה GTC דווקא די פרקטית. הנוסע מאחור לא מרגיש בקופסת סרדינים, ולמרות חרכי הירי שנקראים כאן חלונות אחוריים – ישנה תחושת מרחב ואווריריות, גם בגלל החלון הקדמי המדהים. תא המטען לא קטן ויכול להכיל גם עגלת תינוק, עבור המבויתים שבינינו. המושבים נוחים והנסיעה נוחה. בנסיעה לירושלים המכונית סחבה בלי למצמץ, ובאופן כללי נהניתי איתה מאוד. בשורה התחתונה – אם אתם מחפשים שופוני, תרשמו אותה כאופציה.