מבחן: אופל קורסה OPC – הוט האץ' של פעם

רק כשמשה בא לאסוף אותי אני מבחין כמה הקורסה OPC היא מכונית יפה; יש דברים שהתמונות לא מעבירות, וצריך לראות במציאות. הכחול הבוהק של רכב המבחן יחד עם חישוקי ה- 18" והמפלט האחורי משווים לקורסה מראה קרבי, והמבטים שהופנו כלפיי (כלומר, כלפי הרכב) במהלך הנסיעה רק מחזקים את הטענה שה- OPC פשוט נראית טוב. כמה שעות מאוחר יותר, בכבישי הרי ירושלים, אני מגלה שלמראה יש כיסוי – וה- OPC גם יפה וגם אופה. המנוע מוגדש-הטורבו מטיס אותה בין הסיבובים, השלדה מעניקה לי גיבוי, המושבים מספקים תמיכה צידית נהדרת ואפילו הדוושות מסודרות ל'גז-ביניים'. אם לא היה מחשיך הייתי נשאר באותם הכבישים לעוד כמה שעות. לבית חזרתי – מיותר לציין – בדרך הארוכה.

אופל קורסה OPC | צילום: משה אהרוני

מנהלתי

לפני שעולים לכבישי הרי ירושלים, יש לנו כמה סידורים לסגור בתוך העיר: צריך לקפוץ להשקה של הקרוז טורבו החדשה ויש גם כמה סידורי מנהלה. ובכן, נסיעה מנהלתית ברחובות ת"א המשובשים היא לא כיף גדול. 'הודות' לכיול מתלים קשיח וצמיגי 18" בחתך סופר-נמוך, השיבושים עוברים ב-live לתוך תא הנוסעים. לא זכורה לנו מכונית כל כך קשיחה, בטח כזו המגיעה כך מהיצרן.

עם היציאה לכביש 1 אנו מגלים שבידוד הרעשים לא מושלם – אבל טוב יחסית לקטנה חמה, בטח בהתחשב במידת הצמיגים הרחבה (שמשפיעה ישירות על רעשי הצמיגים, כמובן). ה- OPC מצוידת בהילוך שישי, שאינו מתפקד כהילוך שיוט גרידא: ב- 3,000 סל"ד יצביע מד המהירות על 110 קמ"ש. אז למה צריך הילוך שישי, אתם שואלים. התשובה פשוטה: יחסי ההעברה של ההילוכים הראשון עד החמישי קצרים יותר, ההילוכים יותר 'קרובים' זה לזה והדבר תורם לביצועים.

תלונותיי העיקריות הן כלפי הנדסת האנוש ואיכות החומרים וההרכבה. רוצים דוגמא? כדי לכבות ולהדליק את מדחס המזגן, ברוב הרכבים הייתם פשוט לוחצים על כפתור ה- A/C. בחלק מהרכבים (מישהו אמר מגאן קופה?), הוא נקרא A/C OFF. בקורסה OPC תצטרכו לנבור בנבכי תפריטי מערכת המיזוג, כדי לנטרל את סימון ה'איקס' לידו. הפלסטיקה בפנים הרכב מרגישה זולה מדי, ותא הכפפות נראה כאילו מתקין רשלן חיפף בהרכבתו. ממותג שסלוגן הפרסום שלו הוא 'איכות גרמנית בהישג ידך' היינו מצפים ליותר.

אבל עדיין, מדובר בדברים שהאדרנלין משכיח. אז לפני שמתחילים 'לתת בגז', נשאר לומר שהמרווח במושב האחורי סביר בהחלט, וההגה נעים לאחיזה. צריכת הדלק במשך כל יום המבחן, שכלל שיוט בינעירוני, סידורים בעיר ונהיגת 'פאן' עמדה על ליטר אוקטן 98 יקר לשבעה קילומטרים. סביר.

נותנים בגז

סופסוף מכונית ספורטיבית שמנסה לעשות את הכל – או הרוב – לפי הספר. נכון, ההגה קל משקל וכמעט ולא מתקשר. נכון, הסאונד מהמנוע יכול היה להיות טוב יותר. אבל עדיין, קורסה OPC רוצה שתיתן בגז, ומתגמלת אותך על זה.

ה- OPC מצוידת במנוע 1.6 ליטר מוגדש טורבו. נתוני ההספק והמומנט בהתאם: 192 כוחות סוס ב- 5,800 סל"ד מוקדמים יחסית, ו- 23 קג"מ בטווח הסל"ד שבין 1,980 ל- 5,800. הנתונים על הנייר תואמים למציאות: רצועת הכוח השטוחה, בשילוב עם יחסי ההעברה הקצרצרים של הגיר, תורמת גם בנהיגה מנהלתית וגם בנהיגה דינאמית. בנהיגה מנהלתית המנוע גמיש ואין צורך 'לבחוש' את בורר ההילוכים יותר מדי, כמו בכמה ספורטיביות אטמוספריות שרובכם מכירים. גם כשהעניינים מתחממים, תמיד יש כוח זמין; צריך רק להתרגל ליחסי ההעברה הקצרים בגיר, להתאים את ההילוך הנכון לסיבוב, ולהימנע ממצב בו 'נגמר ההילוך' באמצע הסיבוב.

בין הסיבובים, ה- OPC ממשיכה לפרוח. תנוחת הנהיגה נהדרת, מושבי ה- RECARO תומכים היטב והראות ברוב הסיבובים לא מוסתרת ע"י קורה A. האחיזה גבוהה מאוד, אבל אם תגזימו יופיע תת-היגוי במגבלות. מערכת ה- ESP ליברלית, אבל לא מספיק; נכון שניתן לבצע משחקי זנב קלילים גם כשהיא דולקת, ונכון שאם תנהגו חלק ונכון היא כמעט ולא תפריע, אך לטעמי כיול ליברלי מעט יותר היה מתקבל בברכה. עוד הפריע לי ההגה; הוא מהיר מאוד – 2.5 סיבובים בין נעילות – אבל כמעט ולא מתקשר, והייתי שמח גם ליותר משקל.

בורר ההילוכים של ה- OPC נאה למראה, ומעוטר בלוגו ה- OPC – אבל זה לא מספיק; הוא אמנם מדויק, אך מהלכו ארוך מדי לטעמי. גם את דוושת הקלאץ' לא אהבתי: מהלכה ארוך מדי, ונדרש שחרור הדרגתי שלה כדי לא לטלטל את הרכב – מה שמחייב שימוש בגז ביניים מדויק גם במצבים בהם הדבר לא קריטי ברכבים אחרים. בצד החיובי, דוושות הגז והברקס מסודרות נפלא לטכניקת 'עקב-בצד-אגודל'. הבלמים ב- OPC הראו יכולת עצירה טובה, ורק במצבי קיצון, בנהיגה סופר-ספורטיבית בירידה חדה התחממו, וגם אז לא לגמרי דעכו. מכובד.

מה עוד לא הזכרתי? אופל קורסה OPC לא רק נראית נהדר, היא גם נשמעת מצוין תחת מצערת פתוחה.

אופל קורסה OPC | צילום: פיליפ רוזין

זהו, נגמר?

מאוד נהניתי בחברתה של הקורסה OPC. לא מעט פעמים נהגתי על ספורטיביות מודרניות, ובסוף המבחן שמחתי לחזור לרכבי הפרטי (רנו קליאו ספורט בת עשור). עם ה- OPC נהניתי מכל רגע. גם בשיקול החסרונות שהזכרתי לעיל, עדיין מאוד כיף לנהוג אותה בינות לסיבובים, ולא רק שם; הקורסה מעבירה מסר עיצובי מוחצן שחלק מללקוחותיה יאהבו, ו- 192 כ"ס ממנוע מוגדש הם משהו שתמיד מתקבל בברכה. עם תג מחיר של 150,000 שקלים – מדובר באפשרות מעניינת.