מבחן: סאנגיונג קוראנדו – שטח-פנאי חדש בשכונה

במבט ראשון, הופתענו. ללא ספק מדובר באחד הג'יפונים היפים שיש כיום בשוק, לפחות בסגמט רכבי הפנאי הזולים. העיצוב מרשים מאוד ושונה מהותית מהקוראנדו הישן שהרגיש לא בנוח לצד המעוצבים שבשוק. בישראל משווק הקוראנדו ברמת גימור אחת ובשתי אפשרויות הינע. עבור 169,500 שקלים תוכלו לרכוש את גרסת ה- 2X4 הכוללת בין היתר: דיבורית בלוטות' מקורית, בקרת שיוט, חיבור USB, חיבור AUX, מערכת שמע MP3 בעלת שישה רמקולים, חיישני רוורס ועוד שלל פינוקים. בעבור גרסת ההינע השנייה, ה- 4X4 תיאלצו להיפרד מ- 10,000 שקלים נוספים שבתמורתם תקבלו גם גג שמש. בסאנגיונג מציעים שלל אופציות בתוספת תשלום כגון עיטורי "ניקל" לידיות הרכב והפנסים האחוריים, שטיח מהודר לתא המטען ועוד. רכב המבחן שקיבלנו לידינו היה מדגם ה- 4X4 היקר יותר ועם חבילת עיטורי ה- "ניקל" שאנחנו אישית פחות אהבנו. מלפנים הקוראנדו מרשים מאוד אם כי מזכיר מעט את הקשקאי של ניסאן. סמל גדול מעטר את הגריל הקדמי ויחידות התאורה הגדולות משלימות את החזית המרשימה. מאחור הקוראנדו ייחודי ומרשים לא פחות. יחידות התאורה הכל-אדומות מודרניות ומעוצבות נהדר. מן הפרופיל חישוקי הסגסוגת הקלים משלימים את המראה יחד עם מסילות הגג המעוצבות. לסיכום, מבחוץ הקוראנדו משדר יוקרתיות ועיצוב מעניין אך סולידי ואפשר להגיד כי הוא מיישר קו עם שאר המתחרים שלו לסגמנט הג'יפונים הבינוניים. ואיך המצב בפנים?

סאנגיונג קוראנדו | צילום: משה אהרוני

נכנסים פנימה והתחושה הראשונית היא מעולה. החומרים נראים איכותיים מאוד והקונסולה המרכזית יוקרתית, לפחות למראית עין. לוח השעונים מעוצב גם הוא ובעל גוונים של אדום-כסוף שאהבנו מאוד. דווקא את התאורה הכתומה בלוח השעונים ושל צג הרדיו, אהבנו הרבה פחות. הצבע הנ"ל משדר הרגשה של מכונית ישנה וחבל, תאורה כחולה או לבנה, הייתה עושה לפנים הרכב רק טוב. גלגל ההגה נראה מצוין, הוא בעל נקודות אחיזה נוחות ויש תחושה ספורטיבית מעט. ידיות האיתות ותפעול המגבים אמנם ניצבות בזווית מוזרה משהו, אך תפעולן קל ונוח. ידית בקרת השיוט מציצה גם היא בפינת גלגל ההגה ותפעולה מזכיר מכוניות יקרות בהרבה, ללא ספק נקודת זכות. אך לצערנו הכל משתנה כאשר מתחילים לחוש ולגעת בחומרים, הדשבורד שנראה כל כך איכותי לעין, מרגיש זול ופלסטיקי מאוד. החומר ממנו הוא עשוי נראה מרחוק דמוי-עור, אך הוא למעשה פלסטיק גס ולא נעים. כנ"ל גלגל ההגה אשר מצופה בחומר דמוי-עור לא נושם שגרם לידינו להזיע מעט לאחר נהיגה ממושכת. לעומת זאת המושבים הנראים פשוטים, דווקא היו נוחים מאוד וגם לאחר נהיגה ממושכת לא הורגשו כאבי גב משום סוג שהוא.

מתחילים בנסיעה עירונית בתוך הרצליה הצפופה כאשר התחושה הכללית היא טובה. בידוד הרעשים לא רע בכלל והנוחות מפתיעה לטובה. גם במעבר על פסי האטה גדולים במיוחד, לא מורגשת דרמה. יש לציין כי הרכב אולי "מתנדנד" מעט בקפיצות, אם כי לא מדובר במשהו חריג עבור רכב בגודל הזה. בעונת מעבר זו, היינו זקוקים גם לחימום וגם לקירור, ביום חמים ובערב קר, שתי הפעולות הנ"ל בוצעו כהלכה. מערכת השמע סבירה, אם כי היינו מצפים ליותר ברכב בעל תג מחיר שכזה. פעולת המנוע והגיר שקטה כאשר נמצאים בתוך הרכב, ובכל זאת, בבלימות ארוכות לפני עצירה ברמזור הרגשנו לא מעט "בעיטות" מכיוון הגיר בהורדה להילוך ראשון וחבל. כאשר יוצאים אל מחוץ לרכב, טרטור הדיזל המיושן של המנוע מזכיר לנו מכוניות ישנות בהרבה וזהו דבר שמוריד מעט מערכו של הרכב, לצערנו ככל שהנסיעה התמשכה, התגלו עוד ועוד חסרונות. תנוחת הנהיגה פשוט לא טובה ויש הרגשה שמושב הנהג לא מיושר כמו שצריך עם הדוושות וגלגל ההגה. המנוע והגיר שפעולתם לא הורגשה כמעט בנסיעה האיטית בתוך העיר, נותנים אותותיהם כשילוב מוצלח הרבה פחות ממה שהיה נדמה לראשונה. בלחיצה החלטית על דוושת הגז על מנת לבצע עקיפה זריזה בכביש מהיר, לוקח לכוח המון זמן להגיע ואין זה ברור אם מדובר בהשהיית טורבו ארוכה, פעולתו העצלה של הגיר או שילוב של שניהם, כשהכוח אכן מגיע בסופו של דבר, יש לציין כי 175 כוחות הסוס של מנוע הטורבו-דיזל בנפח 2 ליטרים, משנעים את הקוראנדו בהחלטיות קדימה, כאשר גם החלפות ההילוכים זריזות ולא מורגשות יתר על המידה.

סאנגיונג קוראנדו | צילום: משה אהרוני

על הכביש המהיר בידוד הרעשים שוב מוכיח עד כמה טוב הוא ואין כמעט רעשי צמיגים. במהירות שיוט של כ- 110 קמ"ש יש מעט רעשי רוח מכיוון המראות, אבל שוב לא מדובר במשהו חריג עבור רכב בסדר הגודל הזה. לאחר שכבשנו כבר את רחובות העיר ואת הכבישים המהירים, חשבנו לבדוק מה שווה הקוראנדו במספר שבילים באיזור יער בן שמן. לא הרגשנו צורך לבדוק את יכולת השטח בצורה מאתגרת יותר שכן אין אנו חושבים כי הרוכשים הפוטנציאליים של הג'יפון הזה, ייפגשו בדרך שהיא יותר משביל עפר. לעומת הקוראנדו הקודם שהתגאה בהילוך כוח קצר ושילדת סולם, זה הנוכחי החליף עורו על פי צו האופנה העכשווי וזנח את השטח לטובת שילדה אחודה בדיוק כמו ברכב פרטי ומחסור בהילוך כוח. על שבילי החצץ והכבישים המשובשים הקוראנדו דילג בקלילות בלי "לנער" את יושבי הרכב יתר על המידה והוא אכן הרגיש "בבית". לאחר טיול קצר אך מוצלח, הפנינו את חרטומו של הקוראנדו חזרה לכיוון המרכז.

בתנאי המבחן שלנו, צריכת הדלק של הקוראנדו אכזבה מאוד. בנסיעה עירונית הצריכה עמדה על ליטר סולר אחד לכל 7 קילומטרים ואילו במהירות שיוט (בקרת שיוט נעולה על 104 קמ"ש) צריכת הדלק אכזבה במיוחד ומחשב הדרך הצביע על צריכה של ליטר אחד לכל 11 קילומטרים, צריכה גבוהה מאוד ביחס למנועים מודרניים. הצריכה המשולבת של המבחן כולו עמדה על ליטר אחד לכל 9 קילומטרים.

לסיכום, פגשנו בג'יפון חדש בשכונה. הרושם הראשוני שהשאיר עלינו העיצוב המצוין של הקוראנדו לצערנו לא המשיך מעבר לכך והתחושה הכללית שמעביר הרכב היא שהוא פשוט מיושן מדיי. המנוע מיושן ובזבזן, פעולת הגיר מיושנת גם היא ופנים הרכב למרות האבזור העשיר, מרגיש מעט קודר וזול. עבור כמעט 180,000 שקלים היינו מצפים לתמורה טובה הרבה יותר לכסף שלנו והעובדה היא שלפחות כרגע, המתחרות היפניות והקוריאניות האחרות פשוט עדיפות על הקוראנדו כמעט בכל אספקט. אנחנו לא יודעים את מי צריך להעיר, האם זה היבואן או היצרן שממתגים אותו גבוה יותר ממקומו האמיתי, אך לצערנו, במחיר הזה פשוט רצינו לקבל קצת יותר רכב.